א. מי צודק?
לאחרונה החל גל 'התנצלויות' של נשים דתיות-לאומיות על כך שבעברן לא עשו שירות צבאי אלא 'רק' שירות לאומי.
האופנה החלה כנראה בעקבות ביקורות של אנשים שהקשו: איך אתן, הנשים הדתיות-לאומיות, מוחות נגד החרדים, כאשר אתן בעצמכן לא עשיתן צבא? ואיך אתם, הגברים, מנהלים קמפיין 'שוויון בנטל' ו'שותפים לשירות' כאשר רבים מהמגזר שלכם משרתים במסלול הסדר מקוצר?
השאלות הללו הכו בהלם רבים מהדתיים המוחים נגד החרדים, שבאמת נשארו ללא תשובה, מה שגרר את אותו זרם התרפסויות עכשווי.
נשאלת השאלה: האם אותם מקשי הקושיות צודקים?
התשובה היא כן!
כן – רק אם רואים בשוויון ערך.
אין מושג או ערך שבשמו שועבדו ונרצחו יותר אנשים בהיסטוריה מאשר השוויון
ב. השוויון
אין מושג או ערך שבשמו שועבדו ונרצחו יותר אנשים בהיסטוריה מאשר השוויון.
השוויון הוא מרדף אינסופי של ביקורת הדדית עוקצנית וקטלנית.
דרך המשקפיים של חיפוש שוויון בונים נפשות צרוֹת עין, בעלות תחושת קיפוח מתמדת, התמסכנוּת ומרירוּת.
הרי למרדף אחר 'שוויון' אין קצה.
איך אפשר להעריך מי מתאמץ יותר, גברים או נשים? אבא קרבי או אמא מיניקה?
האם הקמת משפחה, שירות לאומי, לימוד תורה, או שירות צבאי? מה הכי חשוב? מה ייחשב הכי 'נשיאה בעול'?
אולי בכלל אקטיביזם של שרפת המדינה הוא הכי חשוב, וכל מי שלא מתנגד לממשלה על ידי פירוק הצבא אינו 'נושא בעול'? אינו 'מציל את המדינה'?
שוויון הוא אחד המינוחים המתעתעים ביותר שנוצרו בהיסטוריה. בשמו נגרמו האומללות והסבל הגדולים ביותר בהיסטוריה של האנושות.
מי שתוקף ציבורית מישהו אחר בשם השוויון, עליו לדעת: זה לא יעצור שם. מי שמרבה בציבור שיח קַנאוּת של רדיפת שוויון, שלא יתפלא אם לאחר מכן השיח הזה יכֻוון אליו חזרה.
לכל אורך ההיסטוריה, המהפכנים שכרתו לאחרים את הראש בגיליוטינה בשם השוויון, ראשם היה הבא בתור להיכרת באותה גיליוטינה עצמה, כגון רובספייר, גדול כורתי הראשים, ולפי המיתוס אפילו הממציא, ד"ר ז'וזף גיליוטינה עצמו…
ג. מי קובע מה הקריטריון לשוויון?
השוויון, מעבר לכך שהוא בונה תודעה חברתית צינית של סכסוכים מתמידים בין 'מעמדות' מדומיינים שונים, גם דוחף לבניית חברות סמכותניות מאוד.
הרי, כמו שהראינו קודם – מי אמור לקבוע מה הוא הקריטריון שלפיו מודדים את אותו שוויון? מדוע להתייחס לקטגוריה מסוימת ולא לקטגוריה אחרת?
אחד שירת בצבא שירות משמעותי והשני שירת בגלי צה״ל או כעובד רס״ר. אחד היה מדען והשני בתזמורת צה״ל. אחד בזק״א והאחר בשירות לאומי, אחד בארכיון צה״ל והאחר בשמירת המורשת הלאומית בבית המדרש.
ערכו של מי רב יותר? ומי אמור להחליט דבר כזה? מי אמור לתכלל את שלל הגורמים המופשטים שעל פיהם יוחלט מי תורם יותר? מי אמור להחליט אילו ערכים עדיפים? למי יש 'מד-נטל'?
רק דמות סמכותנית וכופָה יכולה לנהל את הסדר הזה. רק היא יכולה להחליט מי צריך להיכנס לכלא, ממי לשלול תקציבי חינוך, ממי תינטל הזכות להצביע בבחירות ולמי צריך לערוף את הראש בגיליוטינה.
כי כולם שווים אומנם בתיאוריה, אך במציאות יש כאלו ש'שווים יותר'.
לא שאינני מכיר בכך שהציבור שהכי מחזיק כיום את הכל – הביטחון, הכלכלה, ההתיישבות והרבה מהזהות היהודית והילודה, הוא הציבור הדתי-לאומי. אבל, וסליחה על הדימוי, את הגיליוטינה שהפעלנו זה כבר לא יעניין
ד. הגישה היהודית
אין דבר הפוך יותר מהקנאות המרקסיסטית מאשר היהדות.
היהדות בונה את עצמיות האדם, שכן ביהדות האדם עושה את מה שהוא עושה כי הוא מאמין בו, ולא מתוך ניסיון לבקר את סובביו.
אם יש ביהדות שוויון – זה רק שוויון אל מול הקב"ה. "אחד המרבה ואחד הממעיט".
האם יש לנו הכלים להבין עם אילו אתגרים או עם אילו כשרונות ברא הקב"ה כל אחד מאיתנו?
לפי היהדות, האדם נמצא בתחרות ובהשוואה רק לאדם אחד – למי שהוא עצמו היה אתמול.
כאשר אנו מתרגלים להשוות את עצמנו לאחרים, חיינו הם חיים חיצוניים ולא עצמיים.
כאשר אנו מחנכים את ילדינו שהקריטריון הכי חשוב בציבור הוא שירות צבאי – אל נתלונן אם היחס לשמירת תורה, לחשיבות הקמת משפחה או לערכים אחרים יֵרד אצלם פלאים.
אם אנחנו מעצימים בציבור את 'דת השוויון', אל נתפלא שיהיו שימצאו תירוץ לתקוף אותנו בחזרה בדיוק בשמה.
לא שאינני מכיר בכך שהציבור שהכי מחזיק כיום את הכל – הביטחון, הכלכלה, ההתיישבות והרבה מהזהות היהודית והילודה, הוא הציבור הדתי-לאומי. אבל, וסליחה על הדימוי, את הגיליוטינה שהפעלנו זה כבר לא יעניין.
עיקר השיח חייב לסוב על ציר אחר, לא על שוויון.
ה. הפתרון
הפתרון הוא ההפך מהשוויון הסמכותני – והוא: החירות.
משמעות הדגשת ערך החירות היא, שהחברה אינה עוסקת במרדף כופֶה אחר ׳החוטאים לשוויון׳, אלא מותירה לחברה לתגמל אנשים בעין יפה על ידי הערכה חברתית וכלכלית.
אין זו סמנטיקה גרידא. יש הבדל של שמיים וארץ בין תגמול חברתי חירותי לבין סנקציות והכפשות.
את הבומרנג המרקסיסטי שהדתיים משליכים לעבר החרדים והוא פוגע להם עצמם במצח, צריך להחליף במהרה בשיח רציני על חירות, שקצרה היריעה כרגע מלפרטו.
האתגרים של הדור גדולים מספיק מכדי לעשות טעויות קשות כאלה.
והשעה לבנות את הקומה החדשה של נצח ישראל, קומת היהדות והאמונה, הגיעה כבר מזמן.
בע"ה.
