1️⃣ קריסת הדיון הרציונלי
במשך שנים רבות הורגלנו לחשוב שהמחלוקת הפוליטית בין ימין ושמאל בישראל סובבת סביב סוגיות מדיניות כבדות-משקל, וויכוחים אידיאולוגיים על אופייה הדמוקרטי של המדינה.
אך מי שמתבונן נכוחה במציאות במהלך השנים האחרונות, מבין שהנחת המוצא הזו קרסה לחלוטין.
האמת המרה היא שכבר אי אפשר לנהל כאן ויכוח רציונלי.
אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופה שבה הדיון העובדתי פינה את מקומו למה שניתן להגדיר כפסיכוזת המונים. צד אחד של המפה הפוליטית זנח לחלוטין את העובדות, לטובת עולם מקביל שבו הנרטיב קובע הכל, והאמת היא במקרה הטוב המלצה בלבד.
הפסיכוזה התלקחה, וההתנצלות לא הועילה, משום שהם התאהבו בשקר של עצמם
2️⃣ קמפיין הרשת והניתוק מהמציאות: מקרה איזנקוט
כדי להבין את עומק השבר אי אפשר להסתפק בתיאוריות, ויש לרדת אל קרקע המציאות של הקמפיינים הפוליטיים.
ניקח לדוגמה את סרטון הקמפיין של צוות הסושיאל של נתניהו. בסרטון נראה איזנקוט רץ לעבר בחור שלובש חולצה שעליה נכתב 'אחדות', מפספס אותו – ורץ לחבק את מנסור עבאס. זה היה סרטון שנועד להעביר מסר פוליטי חד וברור: גדי איזנקוט אולי מדבר על "אחדות", אך בפועל בחירותיו הפוליטיות מובילות אותו לזרועות המפלגות הערביות.
אפשר להסכים עם המסר ואפשר לבקר אותו, אך מה שהתרחש מיד לאחר מכן ברשתות החברתיות היה לא פחות ממחול שדים פסיכוטי.
לפתע החל להתגלגל ולהשתלט בשמאל נרטיב מנותק לחלוטין מהמציאות: הדמות עם חולצת האחדות, כך נטען, נועדה ללעוג לבנו של איזנקוט, גל ז"ל, שנפל בעזה. מדובר בשקר מוחלט. הבחור בסרטון לא כיוון לגל איזנקוט הי״ד, ולא היה כאן שום רמז, ולו הקל ביותר, לביזוי חלל צה"ל. אבל בעולם של פסיכוזת המונים, האמת כבר לא רלוונטית. נוצר כאן נרטיב שלפיו נתניהו מבזה משפחה שכולה, ושום עובדה, הסבר או הבהרה לא הצליחו לשכך את הלהבות. הפסיכוזה התלקחה, וההתנצלות לא הועילה, משום שהם התאהבו בשקר של עצמם. הוא פשוט יעיל לתחזוק הקמפיין.
3️⃣ עיוות המציאות מול הטרור: הפיגוע בחוות גלעד
הדוגמה השנייה, והכואבת לא פחות, היא הפיגוע הרצחני סמוך לחוות גלעד, שבו נרצחו מ"פ בצה"ל ואזרח ישראלי. אירוע טרור קשה וברור, שבו כל אדם סביר אמור להרכין ראש. אלא שבשמאל הרדיקלי - ראש החץ של האופוזיציה - המכונה הנרטיבית שוב הופעלה במלוא העוצמה. ברגע אחד הפך הפיגוע ל"טיול לא מתואם", והאשמה הופנתה כלפי הקורבנות תחת הכותרת של "אלימות מתנחלים". שוב ראינו מחול שדים תקשורתי שבו העובדות לא הצליחו לבלבל את מפיצי השנאה.
התגובה של חלקים בציבור הדתי-לאומי הייתה מתסכלת מאין כמותה. היו שניסו להסביר, לדבר אל ההיגיון, לשאול: "למה אתם מדברים אלינו ככה? למה אתם משקרים ומסלפים?"; הם לא הבינו שהם מנהלים שיח של חירשים.
בעוד הם מנסים לדבר במונחים של עובדות ומתוך כוונות טובות, הצד השני פועל מתוך פסיכוזת המונים נרטיבית. וברגע שאדם כלוא בתוך נרטיב, המאמץ להעמיד אותו על טעותו באמצעות עובדות ונתונים פשוט לא ישנה את דעתו.
זהו נתק מוחלט בין מי שיש לו תפיסת מציאות קוהרנטית, לבין מי שחי בתוך תסריט של קמפיין מתמשך (יש לציין שאיני מדבר על השמאל כולו, אלא על השיח הציבורי של האליטה שלו).
4️⃣ תזמורת הדמוניזציה ושלילת הלגיטימציה
וכאן טמון הסיפור הגדול באמת, הסיפור שמחבר את כל הנקודות יחד. הקמפיינים הללו אינם מקריים. הם חלק מתזמורת שלמה של דמוניזציה והשחרה, המכוונת נגד שלושה מגזרים מרכזיים: החרדים, המתנחלים וה'ביביסטים'.
ציטוט של איריס לעאל מעיתון 'הארץ', שהסבירה ביהירות כי "החברה הישראלית" שונאת את שלושת המגזרים הללו, חשף את הפרצוף האמיתי של הקמפיין.
מי זו בדיוק אותה "חברה ישראלית"?
האם המגזרים הללו, המהווים נתח עצום וקריטי בעם ישראל, אינם חלק מהחברה הזאת? כי לפי קוראי 'הארץ' — הם, הקוראים, נכללים בחברה הישראלית; ואילו שאר המגזרים שציינה הם פרזיטים, אלימים וחסרי השכלה.
תחת אצטלה של דאגה לכלכלה או זעקה על אי-גיוס חרדים - סוגיות שאולי יש בהן היבטים הדורשים תיקון, אך הן טובעות בים של שקרים גדולים הרבה יותר - מסתתרת מטרה אחת ויחידה: אי-קבלת תוצאות הדמוקרטיה.
יש כאן מחנה שלא מוכן, בשום תנאי, שה'ביביסטים' ימשלו, שהחרדים ישבו בקואליציה או שהמתנחלים ינהלו את המדינה. מי זוכר שהיה כאן קמפיין של חטופים, שחיתות ראש הממשלה וממשלת אחדות. כל כמה חודשים מתגלע 'אירוע חדש' שמסביר למה הממשלה לא לגיטימית.
כדי להצדיק את הסירוב הזה לקבל את חוקי הדמוקרטיה, מחנה השמאל האליטיסטי חייב להפוך את היריב הפוליטי למפלצת אל מול השמאל הנאור, הדמוקרטי והמוסרי. הם חייבים להציג את החרדים כמוצצי דם, את המתנחלים כאלימים ואת ה'ביביסטים' כברברים.
המטרה של הפיכת הקבוצות הללו ל'אנשים רעים' היא שלילת הלגיטימציה שלהן להיות חלק מהשלטון. כך, בעיני השמאל, נראית דמוקרטיה מהותית.
אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופה שבה הדיון העובדתי פינה את מקומו למה שניתן להגדיר כפסיכוזת המונים
5️⃣ לעבור להתקפה: הגנה על הכרעת הרוב
עלינו להפסיק להתנצל. לחדול מלנסות לשכנע באמצעות סטטיסטיקות ונתונים, או ב'שיחות קפה ומאפה'. עלינו להבין שאנו ניצבים מול ראשי מחנה הפועל מתוך פסיכוזה המונית ושיח נרטיבי, ושהמאבק הוא לא על פרט כזה או אחר, אלא על עצם הזכות שלנו להיות כאן, להשפיע, ולממש את הכרעת הרוב.
הגיע הזמן להישיר מבט אל מול מכונת ההשחרה הזו ולומר: האמת שלכם היא נרטיב שקרי, והדמוקרטיה חזקה יותר מתפיסת העדר שלכם.
בנוסף, יש לחדול משיתוף הפעולה עם 'נקודות האמת' בקמפיינים של השמאל הרדיקלי.
כי כאשר השקר עמוק מאוד - נקודות האמת הופכות לחצאי-אמיתות המשרתות את השקר הגדול, ובעיקר מהוות כלי בקמפיין דמוניזציה נגד מגזרים שלמים.
החרדים אינם מוצצי דם, והמתנחלים אינם אלימים.
אחרי שנטפל בחצאי-האמיתות, נציב גבולות לאנרכיסטים ונחדול מקמפיינים שקריים - רק אז נוכל לדון בצורה דמוקרטית על הבעיות הטעונות טיפול. ואת שיחות האחדות נקיים מול החברה הישראלית השפויה.
