1. על החסמים
הבחירות מתקרבות ויש נושאים שאנו לא רגילים לדבר עליהם, אך הם חשובים מאד.
זוכרים איך היה נראה בעבר שוק חברות הסלולר בישראל? ומבחר ערוצי הטלוויזיה? מחלקות היולדות? שוק הטיסות?
בהם ובעוד פלחים רבים עד לפני כמה שנים היו מספר חברות מצומצם ששלטו בשוק, שוקעות בביצה חמימה מוגנות על ידי חסמים בחוק, שעשו את זה כמעט בלתי אפשרי לחברות חדשות להיכנס גם ולהציע את מוצריהן לציבור.
זוכרים כמה היינו משלמים בעבר על רשת סלולר? חשבונות של משפחות הגיעו בקלות למאות ואלפי שקלים.
כשהתחרות נפתחת, כל השחקנים נדרשים להיות טובים יותר.
הציבור הרחב יעדיף תמיד תחרות חופשית בריאה, פתוחה ומאתגרת יותר על לב הבוחר
2. על היציבות
מכירים את זה שכל כמה זמן נגמרים מוצרים במכולת? ביצים, חלב וכו'. איך במדינה שיודעת להקים אלפי סטארטאפים עילית, נגמרים הביצים והחלב?
פשוט — כשיש הרבה שחקנים והרבה חלופות — יש יציבות. יש רזרבה.
שוק החלב והביצים כולו מרוכז על ידי גורמי הסתדרות ולא פתוח לשוק החופשי.
כך גם ממשלה בישראל, שבאופן ממוצע איננה דבר יציב.
כשאין הרבה שחקנים — אלא ריכוז של שחקנים מועטים — על כל שחקן תלויה הממשלה מן המדינה כולה.
מה ישפיע על המשפחה שלך יותר: אם מחר חברת הייטק, אחת מיני אלפים, תחליט שהמוצר שלה לא יגיע לצרכנים יותר, או אם הסתדרות הביצים תחליט שאף ביצה לא מגיעה יותר לצרכנים?
במקום מנגנון שמגן על נבחרי הציבור מפני העם, אנו זקוקים למנגנון שמעצים את העם מול נבחריו
3. דמוקרטיה בקיפאון
המדיניות התקינה והמוסרית אליה אנו שואפים היא כזאת שבין היתר נותנת לעם ישראל, הריבון, את ביטויו הפוליטי באופן הצלול ביותר האפשרי.
הדמוקרטיה מתגאה בהיותה שלטון העם, אך בפועל ישנו מנגנון טכני אחד קטנטן המשמש כחומה המשמעותית ביותר בין רצון העם לבין ייצוגו האמיתי: אחוז החסימה. על פניו הוא מוצג ככלי הכרחי שנועד ליצור "יציבות שלטונית", אך מבט מעמיק, חף מסיסמאות ורווי בניסיון, חושף מציאות שונה.
אחוז החסימה אינו מגן על הדמוקרטיה, אלא מצמצם אותה, ומונע מן הכוחות הבריאים, הרעננים והאותנטיים ביותר בעם לפרוץ אל הזירה הציבורית ולהשפיע.
4. לא מרקסיזם ציני, אלא ניגוד אינטרסים טבעי מובנה
רוב נבחרי הציבור פועלים מתוך כוונה טובה ותחושת שליחות אמיתית. הדיון כאן עוסק בכשל המבני.
דווקא בנקודה הספציפית הזו של אחוז החסימה, נחשף הבדל אינטרסים מובהק ובלתי ניתן לטישטוש בין 120 חברי הכנסת ומקורביהם לבין שאר העם. עבור הפוליטיקאים המכהנים המערכת הנוכחית היא מעין פוליסת ביטוח. אחוז חסימה גבוה מונע תחרות, מבצר את כוחן של המפלגות הקיימות וחוסם כניסה של רעיונות חדשים ואנשים מוכשרים שעלולים לאתגר את מעמדם. לעומת זאת, האינטרס של העם הפוך לחלוטין: הציבור הרחב יעדיף תמיד תחרות חופשית בריאה, פתוחה ומאתגרת יותר על לב הבוחר, תחרות שתחייב את הפוליטיקאים להשתפר, להקשיב ולהוכיח את עצמם מחדש בכל עת.
זה א'-ב' של שיעור ראשון בכלכלה וזה פועל כמו קסם בכל מקום שנוסה — שחרור השוק הכלכלי והרעיוני מחסמים מכריח אותו להשתפר.
5. לתת אמון בבריאות ההמון
ההמון ברובו הגדול הוא בריא בדעותיו. יש לציבור הרחב שכל ישר, הגיון בריא וחיבור עמוק למציאות ולערכי הזהות שלנו. ה'בעיה' איננה בבוחרים כמו שהיא בעיה במנגנון שמסנן אותם. אחוז החסימה מעוות את הקול הציבורי, מכריח מצביעים להתפשר על "הרע במיעוטו" מחשש לאובדן קולם (תופעת "זריקת קולות"), ומשאיר קבוצות איכותיות רבות, יוזמות אזרחיות מבורכות ותנועות רעיוניות ללא ייצוג הולם בבית המחוקקים וללא יכולת לקבל הזדמנות ולצמוח מלמטה לכדי תנועות פוליטיות משמעותיות.
דמיינו שיהיה חוק שלפיו רק חברות ששווין 500 מיליון דולר על יומן הראשון רשאיות להיכנס למשחק הכלכלי. כנראה שהיינו תקועים הרבה שנים עם מספר קטן של חברות ארכאיות ומנוונות, תרופות חדשות לא היו מומצאות, לא טכנולוגיות חדישות לבנייה ולא אף חברת הייטק.
כדי לתת ביטוי אמיתי לבריאות הציבורית הזו, עלינו ליצור מנגנון שמביא אותה לידי ביטוי בצורה ציבורית וממוסדת.
נבחר ציבור שאינו צריך להתחדש מול חלופות רעיוניות רעננות נוטה בהכרח לקיפאון וריחוק מן העם.
6. שחרור הכוחות הבריאים
הורדת אחוז החסימה אינה רק צעד טכני בשיטת הבחירות, אלא מהלך עמוק של שחרור פוליטי. היא תוציא את הכוחות הבריאים בעם מן הכוח אל הפועל, תגוון את השיח ותבטיח שׁ-120 חברי הכנסת ייצגו באופן הרבה יותר נקי את פסיפס הדעות של אזרחי ישראל. תחרות פתוחה היא מנשמות אפה של כל חברה חירותית, והגיעה העת להחיל אותה במלואה גם על הזירה הפוליטית שלנו. במקום מנגנון שמגן על נבחרי הציבור מפני העם, אנו זקוקים למנגנון שמעצים את העם מול נבחריו.
ככל הנראה אין שינוי כה קטן ופשוט ליישום שייטיב באופן כל כך גדול עם המערכת הפוליטית-מדינית שלנו.
וזה יבוא רק מתוך מודעות ואז לחץ ציבורי.
בע"ה
