א.
ג'ו ג'יטסו – 'מיומנויות רכות' – הוא שמה של אומנות לחימה יפנית עתיקה, שעשו בה שימוש הסמוראים, בני האצולה הלוחמת ביפן.
בניגוד לענפים אחרים, כגון אִגרוף או קראטה, שבהם עוצמת הלוחם נבחנת בעיקר בכוחו הפיזי, אומנות הלחימה הזו אינה מתמקדת בהפעלת הכוח של המשתמש בה, אלא דווקא בניצול עוצמותיו ותנועתו של היריב נגדו עצמו.
ג'ו ג'יטסו אינה מתבססת על כוח מתפרץ אלא על תמרון חכם.
במקום להיאבק חזיתית – משתמשים בתנופה, בכבידה, במומנטום ובאינרציה כדי להכריע את היריב.
כך יכול אדם קטן קומה, רזה וחסר שרירים להתמודד מול בריון גדול ממדים שיפגוש בסמטה חשוכה. הוא ינצל את התנופה של הבריון עצמו, יזוז בזריזות הצידה בעיתוי הנכון ופשוט ידחוף מעט את היריב תוך שהוא מנצל את מהירותו וכובד משקלו נגדו, ויפיל אותו.
איזה ערך יש בדיון כשאין הסכמה על העובדות ועל המציאות עצמה?
ב.
אירועי שמחת תורה התשפ"ד ניפצו לרסיסים הנחות יסוד במדיניות הלאומית שנכפו עלינו על ידי השמאל ועיצבו את חיינו. רבים חשו את העוול והטעויות שהיו במדיניות הזו, אך לשנות מהלכים כמו הסכמי אוסלו, הנסיגה מלבנון או ההתנתקות לא היה פשוט. כידוע, אלפי ישראלים שנו את עמדותיהם ממחנה מדיני אחד לאחר בעקבות אירועים אלה.
ג.
הלחימה הפוליטית על ה"כיבוש" בעברית, על ה"ימין" והשימוש בכל מיני מונחים אחרים, היא שם המשחק. לא מדובר כאן רק על אסטרטגיית תקשורת – מדובר כאן על לחימה ממשית לקביעת האמת.
ד.
כדי לנצח את הימין, השמאל צריך לנכס לעצמו את ערכי הימין: הביטחון, הציונות, הגיוס, היהדות. כך ינסה השמאל לשכנע שהשמאל הוא בעצם הימין האמיתי, שהוא זה שיוכל לממש את חלומותיו של המצביע הימני; ובכלל, כולנו יהודים, ולכן היזהרו מלהתווכח – משום שמחלוקת ושנאת חינם כבר החריבו את בית המקדש, אז סתמו את הפה. למען האחדות כמובן.
ה.
ומה עם האמת?
לקראת שנת בחירות כדאי להיות מוכנים להופעתה החוזרת ונשנית של אומנות הלחימה הזו, הנמצאת פה כבר תקופה ארוכה.
לא מנוהל במרחב הציבורי שום דיון ענייני על תפיסות עולם. רק דקלום ציני של מושגים שדתיים וימניים אוהבים, ניכוסם מחדש והחלפת מהותם.
כך אין לשמאל צורך להתמודד חזיתית בזירה הציבורית. הם פשוט מוכרים לקהל היעד מהמחנה הלאומי את המחשבה, שארגון או מפלגה כלשהם מהמחנה היריב הם שיגשימו את ערכיו.
אחדות, ממלכתיות, ביטחון, גיוס חרדים – השמאל שפעל באופן כושל למען הנושאים האלה מספר לנו שהוא זה שישיג את היעד.
והאמת, מה איתה? הרי יש גם מציאות עובדתית לבחון באופן אמפירי?
טוב, זה אולי משום שלא הקשבתם לפרשן אמנון אברמוביץ, שאמר כך: "קודם כל בוא נתחיל, אין שמאל בבחירות הללו… יאיר גולן אינו שמאל… המחאות נגד ההפיכה המשטרית ונגד השבעה באוקטובר לא היו שמאליות. הייתי אומר – של ימינים."
ובנצח ישראל!
