א. לפני הפרטים, נקדים הקדמה חשובה שבלעדיה קשה להבין את תרומתם.
ארץ ישראל היא נחלת אבותינו, אברהם יצחק ויעקב.
המרכז ההיסטורי והתנ״כי של עם ישראל נמצא בערי יהודה ושומרון.
ואף יותר מכך: עתידנו תלוי בשמירה על הגוף הלאומי, הלא היא ארץ ישראל.
מדובר במרכז הארץ מבחינה טופוגרפית והיסטורית.
העיר תל אביב, אם תרצו, היא "עוטף איו״ש".
ב. בהסכמי אוסלו, שטחי ארץ ישראל — אליה נכספו דורות ובה התהלכו אבותינו — חולקו לשטחי B ,A ו — C.
שטח A — מהווה 20% משטחי איו״ש ונמסר לערבים, ואסור לישראלים להכנס לשם.
שטח B — נמסר לשליטת הרשות הפלסטינית, אך מבחינה ביטחונית ישראל שולטת בו ונכנסת רק לצורך פעילות מבצעית.
שטח C — נמצא בשליטה אזרחית וביטחונית של ישראל, ומהווה 60% מיהודה ושומרון.
ג. בשטחי C מתנהלת מלחמה קשה ולא מדוברת מספיק בקרב הציבור. הרשות הפלסטינית משתלטת על שטחים אלו כדי לבנות בפועל מדינה פלסטינית.
הבנייה (הבלתי חוקית) האינטנסיבית של הערבים מתבצעת בשטחי C.
בנייה בעיקר בצירים מרכזיים, כדי לחנוק את ההתיישבות היהודית.
הערבים בונים פי 10 מהיהודים בשטחי C.
עד שהבינה תנועת ׳אמנה׳, שכדי להתמודד עם הפצצה המתקתקת הזו יש להקים התיישבות חקלאית בשטחים הפתוחים של שטחי**C.**
הם חיים בתנאים מאוד קשים, ללא אופק כלכלי, תוך סיכון חייהם האישיים, למען מטרה אחת בלבד — לשמור על נחלת האבות למען הדורות הבאים
ד. למה חקלאית דווקא? משום שהקמת יישוב מוסדר היא מאוד מאוד קשה, עקב מגבלות בירוקרטיות מתישות.
ה. לאתגר הזה נרתמו מאות אנשים, מוסרי-נפש גיבורים.
הם חיים בתנאים מאוד קשים, ללא אופק כלכלי, תוך סיכון חייהם האישיים, למען מטרה אחת בלבד — לשמור על נחלת האבות למען הדורות הבאים.
כיום הדברים גם מתואמים עם גורמים מדיניים וצבאיים, המבינים שהתיישבות היא חלק מתפיסה בטחונית.
ו. שומרי אדמות המולדת הללו, תוך עשר שנים, תפסו מעל 300 אלף דונם(!)
מדובר על מהפך היסטורי בסדר גודל של גאולת עמק יזרעאל (יהושע חנקין, עד סוף ימיו, רכש כ — 750 אלף דונם).
האנשים — אנשים חלוצים, צנועים, עם מסירות נפש כפשוטו.
הם עוסקים ברעיית צאן, בחיבור עמוק לאדמת ארץ ישראל, חיים בצניעות וגם שומרים על קדושה וטהרה (מתחתנים בגיל צעיר).
ז. חלק מהנערים שגרו שם שירתו בצבא ביחידה שנקראת ׳ספר המדבר׳ (היחידה שלפי הפרסום חיסלה את סינוואר).
מדובר במאבק היסטורי שמתנהל על ידי עשרות משפחות בלבד ובעלי חוות, ונערים צדיקים שמצטרפים אליהם.
הם חיים בתנאים לא פשוטים בקיץ ובחורף.
לעיתים, כשהבעל בצבא, מחזיקה האשה לבדה את החווה ומטפלת גם בילדיה במסירות.
כל זאת בהוויה של סכנת חיים תמידית.
ח. לא לחינם, השבוע פורסם שבריטניה, המקדמת מדיניות אנטישמית, הטילה חרם על 'אמנה' ועל חלק מהחוות.
הם מבינים את האירוע ההיסטורי שמתרחש כאן. קל להם להלחם במשפחות האלו, שלכאורה אין להן גיבוי משפטי של מדינת ישראל.
ט. כדי לקדם את המדינה הפלסטינית, אנרכיסטים רבים הפועלים במימון זר מגיעים כדי להתיש, להפריע ולקדם בנייה פלסטינית. הם מכוונים לעצור את נקודות האחיזה של היהודים ועושים שם פרובוקציות.
לעיתים מגיעים הדברים לעימות, וזה מה שמתפרסם לרוב לעיני הציבור בתקשורת, בצורה מאוד חלקית ומגמתית.
כמעט שכחתי, הם לא מושלמים ולא בטוח שכל פעולה שלהם "בסדר", כמו בכל מקום נורמאלי. אבל לצייר אותם כאויבי המדינה — זהו עוול גדול. ההיפך הוא הנכון
י. הנערים האלו הם אנשים פשוטים מאוד, אך יש בקרבם אידאלים חזקים וחיבור עמוק לזהות היהודית. הם מלאים באהבת ישראל וארץ ישראל.
חלקם נרתם מיד בתחילת המלחמה לסייע בריתוך מיגון לטנקים, באלתור שרק נערי הגבעות, המייצרים יש מאין, יכולים לבצע.
הם לא תמיד יודעים להתנסח באופן רהוט ולהסביר את עצמם וזה גם לא מעניין אותם. אך הם נושאים על גבם מאבק לאומי (ולדעתי גם קוסמופוליטי).
לא אכפת להם מהביזיונות שהם סופגים בגלל האהבה הגדולה שלהם לארצם ולתפקידם ההיסטורי.
כמעט שכחתי, הם לא מושלמים ולא בטוח שכל פעולה שלהם "בסדר", כמו בכל מקום נורמאלי. אבל לצייר אותם כאויבי המדינה — זהו עוול גדול. ההיפך הוא הנכון.
חשוב להבין מה הם עושים למען כל ישראל, במקומות שבהם מדינת ישראל לא יכולה — או לא רוצה — לפעול, עקב לחצים בינלאומיים.
אתם מוזמנים ללכת לבקר בחוות האלו, להגיע לשם בשבתות, להשלים להם מניינים, לתרום להם, ובעיקר להתבשם מרוח חלוצית חדשה-ישנה.
מועדים לשמחה.
