1️⃣ מהי דמוקרטיה?
לאחרונה התבשרנו על חזונו ה'דמוקרטי' של יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים.
הוא הצהיר כי עם כניסתו לממשלה, יפעל לפיטוריו של ראש השב"כ דוד זיני ולסגירתו של ערוץ 14, בטענה ש"זה לא ערוץ תקשורת".
מעבר לשאלה המתבקשת, כיצד אדם המניף את דגל הדמוקרטיה מבקש להשתמש בכוח שלטוני כדי לסתום פיות ולערוף ראשים מקצועיים שאינם מיישרים קו עם תפיסתו, נחשף כאן עומק תודעתי מטריד הרבה יותר.
עבור גולן וחבריו לשמאל הרדיקלי, 'דמוקרטיה' איננה ריבונות הרוב. היא איננה שלטון העם באמצעות נבחריו. עבורם, דמוקרטיה היא סט ערכים ספציפי ונוקשה, כפי שהוא נתפס בעיניהם בלבד.
מי שנמצא מחוץ לסט הערכים הזה, גם אם הוא רוב הציבור, אינו לגיטימי.
אך הסיפור האמיתי אינו רק ההגדרה המעוותת של דמוקרטיה, אלא המושג החדש-ישן שצף מאז פרוץ המלחמה: 'ברית המשרתים'.
2️⃣ המשרת, האדון ומה שביניהם
המושג 'ברית המשרתים' נשמע לכאורה מוסרי וצודק.
הוא מבקש ליצור שותפות בין אלו הנושאים בנטל, אלו הנלחמים ומקריבים. הוא מעמיד את ה'משרתים' מול המשתמטים ש'מוצצים את הכספים'.
אך כשבוחנים את המושג הזה לעומק, חייבים לשאול את שאלת היסוד: משרתים את מי? ומי האדון שאותו משרתים?
בעבר, המושג 'משרת' היה ברור – משרתים את המדינה והעם. המדינה הייתה הערך העליון, האושר היהודי הקולקטיבי שביטאו דורות רבים. אך היום, בשיח המיוצר על ידי האליטה הישנה, המושג 'משרת' בא לקבע מעמד חברתי.
הוא בא לומר לציבור הדתי והמסורתי: "אנחנו מקבלים אתכם כלוחמים, אנחנו אוהבים אתכם כשאתם מתים על קידוש השם, אבל אתם תמיד תהיו בדרגת משרתים. אנחנו נהיה האדונים, אנחנו ננהיג, ואתם תהיו אלו שמבצעים".
זוהי מדיניות של 'פנקס אדום' מודרני.
ברית אמיתית היא ברית של שווים, לא ברית שבה צד אחד מספק את הדם והצד השני מספק את הפקודות והתודעה
האליטה החילונית-אשכנזית-ליברלית תופסת את עצמה כבעלת הבית הטבעית על מוקדי הכוח: מערכת הביטחון, המשפט, האקדמיה והתקשורת.
מבחינתם, דוד זיני יכול להיות ראש שב"כ כל עוד הוא "משרת" את המערכת הישנה, אך ברגע שהוא נתפס לשיטתם כמייצג תודעה אחרת, הוא הופך למטרה לפיטורין.
3️⃣ מקרה הבוחן: הרב זרביב והקונסנזוס המזוייף
הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא הסערה סביב הדלקת המשואה של הרב זרביב.
הרב, שנלחם מאות ימים, עזב משפחה ופיתח שיטות לחימה מצילות חיים, נתקל בהתנגדות עזה מצד גורמים בשמאל הרדיקלי והדתי-ליברלי. הטענה הייתה שהוא "לא בקונסנזוס".
המסר היה חד וחלק: הרב זרביב יכול להילחם ולדמם עבורנו – שם הוא 'משרת' מצוין. אבל ברגע שיש מי שמבקש להעניק לו הכרה ציבורית, ברגע שהוא עומד בקדמת הבמה כדמות ייצוגית, הוא הופך ל'שנוי במחלוקת'.
גם בבחירת הרב הראשי לתל אביב אחד המועמדים היה הרב אלגאזי, תלמיד חכם, סא״ל במיל׳ שעשה מאות ימי מילואים, אך כל ארגוני ה'מילואימניקים' והמפלגות שחרטו על דגלם את 'ברית המשרתים' נכנעו לקומבינות פוליטיות שבהן השירות הצבאי פתאום לא מהווה שיקול לתמיכה.
שוב, הם אוהבים רבנים בדרגת משרתים ולא חלילה בתפקידי מפתח.
4️⃣ קמפיין הגיוס ככלי לשימור האליטה
אנו נמצאים בתקופה היסטורית של חילופי אליטות.
תהליך טבעי המתפתח בכל אומה. המבנה הישן של מפא״י, ששלט בכל צמתי ההשפעה, הולך ומתפורר. הקמפיין האגרסיבי סביב גיוס החרדים ו'ברית המשרתים' הוא למעשה קמפיין הישרדות של האליטה הישנה.
הם לוקחים טענה נכונה ומוצדקת כשלעצמה: הצורך של החרדים לקחת חלק בנטל, ומשתמשים בה כקרדום לחפור בו כדי להשאיר את הדתיים בתודעת 'משרתים'.
הם אומרים לדתי הלאומי: "הנה, החרדי לא משרת כמוך, בוא נעשה ברית נגדו".
במקום שהדתי יגיד "אני מבקש להיות שותף להנהגת המדינה", גורמים לו לומר "אני אהיה גלגל, וגם החרדי חייב להיות גלגל".
אך אף אחד לא שואל – "מי הנהג?"
המאבק הנוכחי הוא על הזכות של הציבור המאמין, הדתי והמסורתי לא רק לשרת בצבא, אלא להוביל את המדינה
התשובה של יאיר גולן וחבריו היא: "אנחנו הנהג!
אתם תמשיכו לשרת, תמשיכו להילחם, אבל אנחנו נחליט איזה ערוץ תקשורת תראו, מי יהיה ראש השב״כ ואילו ערכים ייחשבו לדמוקרטיים."
הם מנסים לייצר תודעה שבה אם דתי יהיה 'אדון' (כלומר, מנהיג), התוצאה תהיה בהכרח 'אלימות מתנחלים' או 'משיחי קיצוני'.
הם מסמנים את ההנהגה הדתית כבלתי מוסרית מראש כדי להשאיר אותה בעמדת המשרת הנצחי.
5️⃣ סיכום: עדכון גרסת הפעלה לאומית!
הגיעה העת להסיר את הלוט מעל המושג 'ברית המשרתים'.
ברית אמיתית היא ברית של שווים, לא ברית שבה צד אחד מספק את הדם והצד השני מספק את הפקודות והתודעה.
אם הייתה כנות במאבק הזה היינו אמורים לראות קמפיינים שלמים למען קידום תפיסת עולמם של דתיים המשרתים בצבא ומבקשים להשתתף בהנהגה. אך לא כך היא.
המאבק הנוכחי הוא על הזכות של הציבור המאמין, הדתי והמסורתי לא רק לשרת בצבא, אלא להוביל את המדינה.
לא להיות רק הלוחמים בשטח, אלא גם השופטים בעליון, המנהלים באקדמיה והעורכים בכלי התקשורת המובילים.
תמו ימי העבדות והכניעה.
לא נסכים למציאות שבה אנחנו רצויים רק כשאנחנו בדרגת 'משרתים'.
חילופי האליטות הם תהליך בלתי נמנע.
התהליך הזה ייעשה בטבעיות, בעוז ובענווה של מי שנושאים בגאון על גבם את האומה ומעריצים את מורשתה ועתידה.
בידינו הדבר!
