א.
הערב יצוין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה – יום שהשתיקה יפה לו.
המילים, הדיבור ואפילו הכתיבה יאבדו מערכם, והשתיקה תזכה בבכורה.
השתיקה הזו תבטא את העובדה, שמול עוצמות היום הזה והפוטנציאל הטמון בו, כל מילה רק תקטין את המסר. גם המונח 'מסר' לא מתאים כאן.
ביום הזה הלב אמור להיפתח, לא הפה.
השתיקה תבטא התעלות, ותאפשר לקול דממה דקה להישמע במעמקי העומקים של ההוויה הישראלית הכללית ושל כל פרט בה; דבר שלא התחיל ברצוננו החופשי.
השתיקה תדגיש את היותו של היום הזה לא יום אבל פרטי, אלא יום של קדושה לאומית מוחלטת.
אין זה יום אבל על הרוגים בנסיבות מצערות וכואבות אחרות, אלא יום המציין את חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה – הכי לאומי וכללי שרק אפשר.
מי שנפל עקב היותו יהודי הוא קדוש, כי הוא נפל בשל היותו חלק ממשהו גדול לאין ערוך ממציאותו הפרטית, יהיה צדיק פרטי ככל שיהיה
ב. השתיקה – מעבר למחלוקת
ביום הזה, השתיקה מבטאת חיבור. זהו יום נטול מחלוקות. גם אם יהיו מי שיתאמצו מאוד למצוא חריגים שיחללו את היום הזה, והם ודאי ימצאו, אין זה משנה כלל.
אין החריג מלמד על הכלל דבר.
גם אם הוא מושך את העין, גונב את הלב ומסעיר את הנפש.
ביום הזה אנו משתיקים את ה"אני" המתווכח, המבקר והמפריד, לטובת ה"אנחנו" המקודש. אל דאגה, עוד נחזור מהר לוויכוחים, יש להם מקום חשוב בבירור.
אין זה "אנחנו" המבטא רק אוסף של פרטים רבים כאן ועכשיו, אלא משהו הרבה מעבר לזה.
ביום שהשתיקה יפה לו, נשמותינו נפגשות ברובד העמוק ביותר שלהן – בחיבור הנשמות הישראלי שאינו תלוי בדבר. גם אם כל אחד מאיתנו מוציא את חברו מדעתו לגמרי בשגרה.
ביום הזה הכללי מובלט, לא האישי. וביום הזה ראוי גם לא להבליט את העובדה שכל המוציא את עצמו מן הכלל כופר בעיקר – נשמור את זה לזמן אחר.
ביום שהשתיקה יפה לו, מודגשת הופעתנו הקולקטיבית על במת ההיסטוריה, שבגינה נפלו חללים. לא בשל מעשה פרטי זה או אחר. כולנו כננסים על גבי ענק. שום דבר לא התחיל בנו וגם לא ייעצר בנו – ביום הזה נזכור זאת.
ג. לא עצבות משתקת אלא פוטנציאל
ביום שהשתיקה יפה לו, אנו מתבוננים בדמויות המופת שלנו ובמשפחותיהם האציליות, וזוכרים שהם הצינור שדרכו אנו מביטים על הפוטנציאל שלנו. מי שמסר נפשו על עצם הווייתנו הכללית – ברצונו המודע או בעל כורחו – מלמד אותנו רבות על ענווה.
משמעות ההסתערות מול האש מלמדת אותנו על גבורה, על מציאות שבה הפרטיות לא גורמת לברוח לאחור ולהתחבא.
מול האש והמלחמה – הרי החיים הפרטיים בסכנה. היכולת לעמוד באתגר הזה מלמדת על מי שפרטיותו לא בלעה אותו, ולכן הוא מהווה מופת כללי לכולנו.
ראוי לזכור זאת.
ד. הקדושה שבכלליות
ביום שהשתיקה יפה לו, אנו זוכרים שאין זה יום פרטי, יהיה החלל יקר וקרוב לנו ככל שיהיה. אנו הרי מחוברים גם לחללים שאיננו מכירים.
ברגעים הללו, אנו מבינים שקדושתם של מי שנפלו אינה תלויה במעלותיהם האישיות או במידת מודעותם למעלתם באותו רגע.
מי שנפל עקב היותו יהודי הוא קדוש, כי הוא נפל בשל היותו חלק ממשהו גדול לאין ערוך ממציאותו הפרטית, יהיה צדיק פרטי ככל שיהיה. באותו רגע נורא הוד של מסירות נפש, הפרט מתעלה בעל כורחו מעל מגבלותיו ומתמזג עם הכלל שבכל הדורות.
זוהי קדושה אובייקטיבית, נעלה, כזו שהדיבור האנושי רק עלול לגמד.
את הניצחון על אויבינו נקדם בחיבור קולקטיבי אל הנצח
ה. יום של חיבור לנצח
ביום שהשתיקה יפה לו, אנו מקשיבים לפלא החיים הישראליים. בשתיקה הזו אנו מחוברים לעובדה שישנם דברים שראוי לחיות למענם, ושישנו עם שרוחו חזקה מכל חורבן. מתוך גודל הרדיפות של אויבינו האכזריים, שאינן פוסקות לרגע, נלמד על מהות חיינו.
את הניצחון על אויבינו נקדם בחיבור קולקטיבי אל הנצח. בדעה רחבה ובהסברה ראויה.
ביום המיוחד הזה, שהשתיקה יפה לו, אנו נזכרים במי שאנחנו יכולים וראויים להיות. וודאי עוד נהיה.
רק לאחר היום הזה, שהשתיקה יפה לו, ולאחר הפנמת מסריו, ראוי לשמוח שמחה אמיתית ומתפרצת ביום עצמאותנו.
