א. על הבורוּת והרוע
כבר הרבה מאוד זמן שהשמאל הליברלי-פרוגרסיבי אצלנו מעביר את קו פרשת המים בין הטוב והרע המוחלטים כקו בין שמרנות-מסורת-דת-לאומיות לבין חילון-השכלה-מדע. תפיסה זו מתדלקת מאוד את היחס העוין ואת הדה לגיטימציה של השמאל אל הימין בישראל בשנים האחרונות.
בזמן שעם ישראל מגויס למלחמה נגד גדול צורריו בדור הזה, הנפנוף בחלוקה הזו הוא מרושע במיוחד; אבל הוא תמיד היה שקרי עד מוות.
המשטרים הכי אפלים בעולם בכלל ובמאה ה-20 בפרט, משטרים שרצחו מעל מאה מיליון איש, היו משטרים חילוניים שבָּזו לדת. והם דווקא סגדו מאוד למדע ולהשכלה. הרי לא הייתה תרבות משכילה ומשגשגת כמו גרמניה שהולידה את הנאציזם. מכאן שתרבות משגשגת, השכלה ומדע עשויים להיות מגויסים לרוע הכי גדול עלי אדמות.
לכן, אם כל משטר בעל אוריינטציה דתית "יהפוך אותנו לאיראן", באותה מטבע ניתן לומר שכל משטר בעל אוריינטציה תרבותית חילונית "יהפוך אותנו לנאצים". זו רמת הטיעון, זו רמת החשיבה.
יתרה מזו. השמאל הפרוגרסיבי במערב תמך בזמנו בעליית משטר האייתוללות באיראן. וזה לא נגמר שם. גם ממש בימים אלה, השמאל החילוני למהדרין במערב המשכיל והמתורבת תומך בחמאס ובחזבאללה. תופעה זו מלמדת על מה שעיקרי מחשבת שמאל-ליברלי יודעים ומוכנים להודות: לא מדובר בהגנה על ערכי ההשכלה, הדמוקרטיה, המדע. מדובר במלחמה בזהות יהודית ולאומית.
ב. ה'תרבות' כנשק
כשמשתמשים בתרבות, מדע, חופש וזכויות הפרט לערכים שתפקידם לשרש, לעקור ולהחליף תודעה שורשית דתית ולאומית ונאמנות לערכי מסורת, הם הופכים לחסרי ערך וחסרי יכולת שימוש והגנה.
ללא תודעה היסטורית, דתית ולאומית בעם ישראל, גם הטייסים לא היו טסים בשמי איראן.
אלפי שנות קיומנו הם העדות הנאמנה למי שאנחנו. לא הקטגוריות המעופשות המיובאות מאירופה הגוססת
ג. הבשורה היהודית והשותפות
עם ישראל לא צמח בערוגות האלה. לא נוצרנו מתוך הפיצול הזה. בעם ישראל – אמונה, זהות, שורשים, ייעוד, מסורת, המשכיות, שייכות ולאומיות הם גם המקורות לחירות המחשבה והלב, לשגשוג החיים ולאמון ביכולות האדם. הפיצול ביניהם הוא שקר אירופאי, ולעומת זאת החיבור הטבעי ביניהם הוא אפיון ידוע של העם היהודי. השייכות הלאומית העמוקה, האתוס הדתי והייעוד העתיק, המחויבות המעשית להמשך שרשרת הדורות, הם המפעילים את מסירות הנפש ואת יכולת ההקרבה. הם המעניקים את היכולת להשתמש בתבונה בכל מה שהשכל, הלב והיצירתיות האנושית מייצרים.
האבות המייסדים של ארה"ב ניסו לקחת מאפיין זה בהשראת סיפורי התנ"ך וליצור חברה שהדתיות שלה והזהות האיתנה שלה הן מקור השגשוג שלה. בימים אלה המנהיגים החדשים שלה מנסים לחזור לשורשים אלה.
ד. קריאה לחילונים הציונים
חילוניים ציונים שמנסים ברצינות להבין את עמם, עמם האמיתי, בכל גווניו ועומקיו – היו מוציאים את עצמם מן הבִּצה של עצמם ולומדים קצת מחכמי אומות העולם. כך היו חוסכים מעצמם קצף, זעם, ביזיונוֹת, וחמור מכל – ניכור מבני עמם.
אלפי שנות קיומנו הם העדות הנאמנה למי שאנחנו. לא הקטגוריות המעופשות המיובאות מאירופה הגוססת, אלא העם בעל החיבורים הפלאיים בין שמיים לארץ, חיבורים שגם הטובים שבעמים ובחברות האנושיות מצפים להם.
