א.
'המשפט (או הדין) הבין-לאומי' הוא מושג מתעתע.
הוא יוצר רושם של כללי מוסר אוניברסאליים מוחלטים, וכך משפטנים רבים בימינו מנסים לשווק אותו. אך הוא לא יותר מכללים מוסכמים בין מדינות, שניתן לדון ולהתווכח על מידת מוסריותם.
באותה מידה אפשר לכנות אותו "לחץ חברתי בין-לאומי".
הסכמים אלה בין מדינות נוצרו בחברות המפרידות בין האזרחים לכוח הלוחם, ונועדו להפחית פגיעה בבני אדם שאינם קשורים למלחמה המתנהלת בין הצבאות.
ניתן לדון במידת הצורך הפוליטי לקיים כללים אלה, מסיבות של כדאיות או אילוצים מדיניים. ניתן לדון במידת מוסריותם של כללים אלה. לא ניתן לומר שמדובר בעוגנים מוסריים אוניברסליים באשר הם. אי אפשר להפוך משפטנים של הדין הבין-לאומי לבני סמכא בענייני מוסר וערכים.
ב.
כללים אלה עצמם של המשפט הבין-לאומי, התקפים היום, עברו פרשנויות משפטיות אגרסיביות במהלך עשרות השנים האחרונות.
ככל שהחברה המערבית ערערה את האמונה בעצמה ובצדקת דרכה, ככל שהעידן הפוסטמודרני עקר את ערך הניצחון על הרוע ואת היכולת להבחין בין טובים לרעים, ככל שהתנועה הפרוגרסיבית הפכה את "האחר" לקרבן מדוכא ואת "האני" לתוקפן, כך המושג "מלחמה צודקת" התערער יותר ויותר. בהתאמה, הפרשנות המשפטית של הדין הבין-לאומי הלכה והקצינה עד טירוף הדעת והמוסר.
הדין הבין-לאומי הפך בעידן הפרוגרסיבי למנגנון השמדה עצמית של החברה המערבית, שאיבדה את זהותה ואת צדקת דרכה
ככל שמושג הניצחון הצבאי הפך לבלתי לגיטימי בחברה המערבית, כך הפך הדין הבין-לאומי מכללים שאפשרו – באופן הדדי – לעזוב לנפשה אוכלוסייה אזרחית שאיננה פוגעת באיש ואיננה מונעת את הניצחון בקרב, לכללים המשרתים את הדה-לגיטימציה המוסרית של הניצחון הצבאי. מאז שהפרשנויות המשפטיות הקיצוניות של העידן הפרוגרסיבי החלו להשפיע, העולם המערבי אינו רואה ניצחון צבאי. עצם הניצחון הפך לפשע מלחמה, ועל כן כללי הדין הבין-לאומי התעצבו בהתאם כדי למנוע ניצחון זה.
ג.
החברה האסלאמית למדה לנצל עד תום את הסירוס העצמי שכופה הדין הבין-לאומי. כל כלל של ריסון עצמי שהדין הבין-לאומי יחיל על העולם המערבי, ימוצה עד תומו וישמש את החברה האסלאמית כדי להתגבר על החולשה האסטרטגית והטכנולוגית שלה ולחתור להשמדה של החברה המערבית מבפנים.
האדרת תדמית הקרבן המדוכא וכינוי הצד השני "כובש קולוניאליסטי", הטשטוש המוחלט בין הכוח הלוחם לאזרחים בכל הגילאים, השימוש הדווקאי והחוזר במתקנים אזרחיים רגישים כמו בתי חולים, בתי ספר ומוסדות דת לצרכים צבאיים, השימוש באזרחים ובפרט בילדים ובזקנים כמגן אנושי של הכוח הלוחם, ועוד ועוד, כל אלה עוזרים לחברות אסלאמיות לנצל את הפרשנויות המשפטיות הפרוגרסיביות לשם השמדת החברה המערבית.
השילוב בין חברה מערבית פרוגרסיבית לבין חברה אסלאמית טרוריסטית, שעליה משום מה לא חלים החוקים הבין-לאומיים, יצר מתכון מרושע של חורבן העולם במעטפת צדקנית של כללי מוסר אוניברסאליים מוחלטים.
הדין הבין-לאומי הפך בעידן הפרוגרסיבי למנגנון השמדה עצמית של החברה המערבית, שאיבדה את זהותה ואת צדקת דרכה.
ד.
לכן, לפני שניגשים לכל שאלה מעשית, יש לחדד ולסכם את המסקנה העקרונית.
משפטנים פרוגרסיביים אינם אבירי מוסר. הכשרתם בכללי מוסר אינה מפותחת יותר מזו של שבט קניבלים, הם פשוט החליפו את התפקידים ונותנים לאויב האסלאמי להיות הקניבלים. המוסר שלהם הוא מסכה צדקנית שמאחוריה מסתתרת פשיטת רגל מוסרית, שתוצאתה פריסת שטיח אדום בפני הרוע וחורבן העולם.
הפרשנות המשפטית הקיצונית שהתהוותה בעידן הפרוגרסיבי איננה הדין הבין-לאומי המקורי שנוצר באמנות ז'נבה, שהיה תוצר של הסכמים לגיטימיים בין מדינות, אלא עיוות בלתי מוסרי שלו. כשמשפטנים מתעלמים מביטול ההפרדה בין לוחמים לאזרחים הנוהג בחברה האסלאמית, כשמשפטנים מתעלמים מאי הרלוונטיות של המושג 'בלתי מעורבים' בחברה זו, כשמשפטנים מתעדפים מוסרית את אזרחי האויב על פני חיילינו, הם יוצקים פרשנות פרוגרסיבית מרושעת אל תוך דיני המלחמה.
גם הדין הבין-לאומי המקורי עצמו איננו קדוש, ואיננו המוסר האוניברסאלי המוחלט. אלה הם כללים שניתן לדון במידת נכונותם המוסרית, בהקשר הנכון שבו הם חלים, ובמידת הכדאיות המדינית לציית להם.
הגיע הזמן שעם ישראל, ערש תודעת המוסר בעולם, ישתחרר מהכפיפות התודעתית לדיני מלחמה המתעצבים בחברה פוסטמודרנית שאיבדה לחלוטין את המצפן המוסרי
כשהיועצת המשפטית לממשלה אצלנו קובעת, שהדין הבין-לאומי מחייב את ישראל להכניס בעצמה אספקה לכלל העזתים, היא מעוותת את הדין הבין-לאומי וכופה על ישראל כללי מוסר של סדום.
רק לאחר שהבנו וניקינו את עצמנו מהגיבנת של התדמית המוסרית המזויפת והפרשנות המשפטית המעוותת של מה שנקרא היום 'הדין הבין-לאומי', ניתן לדון בצורה עניינית ונקייה מה כדאי לעשות בנוגע לאספקה לעזתים. דרישה לכניעתם, לניתוקם המוחלט מאזור הלחימה ואף ליציאתם מהרצועה, הן בוודאי דרישות ראויות שיוודאו שאספקה זו אינה משמשת להתעצמות הרוע שוב כנגדנו.
ה.
הגיע הזמן שעם ישראל, ערש תודעת המוסר בעולם, ישתחרר מהכפיפות התודעתית לדיני מלחמה המתעצבים בחברה פוסטמודרנית שאיבדה לחלוטין את המצפן המוסרי. הגיע הזמן שעם ישראל יכתוב בעצמו כללי מוסר של מלחמה, הלקוחים מהחכמה והמסורת של עם אשר העניק לעולם את האמון בניצחון הטוב בעולם, ואשר אבותיו הראשונים לימדו כיצד לבער את הרע מהעולם דווקא מתוך צלם אלוקים שבתוכם ומתוך אהבת האדם והעולם שהייתה בהם.
אנחנו זקוקים לזה היום יותר מתמיד. העולם החופשי החפץ חיים זקוק לזה היום יותר מאי פעם.
