א.
פרופסור משה כהן-אליה הוא אחד האנשים הפועלים בגבורה ובחכמה במאבק הציבורי-תרבותי שמתחולל פה במדינה בשנים האחרונות.
לא על כל דבר צריך להסכים איתו כמובן, אבל קשה להישאר אדיש נוכח נחישותו המייצגת רבים.
הוא לא מתנצל, לא מחפש ליטופים, מבין היטב את הזירה, ישר-דרך ומעורר השראה במעבר האמיץ שלו משמאל לימין, תוך שהוא עומד בפני הכפשות מכוערות ומשלם מחיר חברתי.
ב.
הבירור על היוזמה של הפרופסור הוא בירור פנימי בתוך מחנה שהמשותף לו הוא ההבנה שעם ישראל נמצא תחת מחנק נוראי שחצה כל גבול של מיעוט פרוגרסיבי בלתי נבחר על עם ישראל.
לאולם המטאפורי בו מתקיים הבירור הפנימי הזה קיבלו כרטיס חופשי כל מי שהתבטא, מחה, זעק ועשה ככל יכולתו לשנות את פניה של העריצות הזו.
הכיסאות בשורות הראשונות שמורים לרבים שהוכיחו גבורה, אומץ לב ובהירות.
מי לא יוזמן: מי שקרא לסנקציות על פעילי צו 9, על תושבי יהודה ושומרון או קרא 'Baiden save us', הוא אינו חלק מהדיון.
מי שעוד לא יוזמן, מטאפורית כמובן, לבירור הזה, הוא כל מי שלא פצה פה נגד הדיפסטייט הדורסני והפרוגרס החולני, ועכשיו נזכר להגיד ש'לא נכון לערב מדינה זרה'. צביעות זו אינה מקובלת.
ג.
פנייה לאומה אחרת כדי שתפתור לנו את הבעיות הפנימיות שלנו – שהן למעשה חלק מתהליך התבררות זהותי – מפוררת את קומתנו הלאומית. למרות שנראה כלפי חוץ שקומתנו נזקפת.
אנו מצויים בתהליך נוקב של התבגרות זהותית-ערכית.
במציאות הזאת, לו יצויר שגורם חיצוני פתר לנו בעיה חמורה ככל שתהיה אך אנו ונציגי הציבור אותם בחרנו נשארנו שפופי קומה וחלשים, לא פתרנו כלום.
נחדד: ניסיון לחיזוק האומה מבחוץ יכול להחלישה פנימית. משום שבכך הוחלשה עצמאותנו. ומנגד, ניסיון לחיזוק האומה מבית גם אם ייעשה בתקיפות ובאחריות – יוביל לעצמאות. יש תיקון המייצר פירוק, ויש פירוק המייצר תיקון.
ו.
גבולות השותפות: מחוץ לחדר השינה הלאומי
ודאי שמותר ורצוי לשתף פעולה עם אומות העולם – ברתימתן להתקפה באיראן, או בהתמודדות עם מגפה עולמית.
אך קיים גבול דק וברור: אין שום קשר בין בריתות בינלאומיות לבין הכנסת כוחות זרים ל"חדר השינה" בסוגיות פנימיות.
סוגיית בירור השיטה המדינית-משפטית-מוסרית שלנו, לצערנו, עדיין נתונה במחלוקת, בין צד שחפץ באוליגרכיה משפטית דורסנית, לבין הצד האמוני והמחנה היהודי, החפץ במדינה יהודית מוסרית, חירותית ומשגשגת הממלאת את ייעודו של נצח ישראל.
אלו תפיסות קוטביות, אך זו עדיין מחלוקת בתוך המשפחה. יהיו שיאמרו אף על סף גירושין, אבל עדיין בתוך המשפחה.
ז.
להכריע מבלי לפרק את חוקי המשחק
לו המחנה שמנגד היה רק גחמה של עריץ בודד, ייתכן שעזרה חיצונית הייתה מהלך מוסרי.
אך מולנו ניצב ציבור משמעותי בעל הון אנושי, חברתי ותרבותי. ציבור שגם לו יש ייצוג דמוקרטי, קהילות, משפחות.
פרופסור משה כהן-אליה מעורר באופן סמוי וקורא לחלקים בציבור – תנו אמון ביכולתכם להכריע בכוחות עצמכם.
אתם מסוגלים לכך!
׳אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה׳
קיומו של דיון רציני ולא ציני הוא סימן לחברה בריאה, שוחרת חירות, המקדשת מחלוקת לשם שמיים, מעודדת דיון ומחפשת אמת.
לאור זאת מצאנו לנכון לשלוח הקלטה של חברנו, עורך הדין זיו מאור, הסותרת את המאמר הנ"ל.
הדברים מלמדים, ובע״ה נמצא זמן להגיב להם בהמשך.
