א.
משנות ה-60 ועד שנות ה-80 פעל בארץ 'הארגון הסוציאליסטי הישראלי' (אס"י), הידוע יותר כקבוצת מצפן.
‘מצפן׳ היה ארגון שמאל רדיקלי קטן ורב השפעה, וכמה מחברי הארגון אף נתפסו בריגול למען סוריה.
בעקרונות היסוד של התנועה משנת 1973 הם הגדירו את הארגון כך: "התאגדות מרצון של סוציאליסטים מהפכניים, הפועלים על-יסוד השקפת העולם המרקסיסטית – נגד כל ניצול ודיכוי של אדם בידי אדם; ולמען מהפכה סוציאליסטית עולמית אשר תבטל את כל המשטרים החברתיים-מדיניים הקיימים המבוססים על ניצול ודיכוי ותקים חברת-שפע לא מעמדית של אנשים חופשיים, המנהלים באופן קולקטיבי ומודע את תהליך חייהם החברתיים, יוצרים ומנכסים במשותף את השפע החברתי".
תודו שזה נשמע מפתה: חברת שפע, אנשים חופשיים, נגד כל דיכוי וניצול. נפלא.
השם הועתק, ולא במקרה, מתנועה אמריקאית בעלת שם זהה למען השחורים האפרו-אמריקאים. אך לא רק השם הועתק, אלא גם שיטות הפעולה, המסרים ובעיקר הזעם וההתססה
ב.
ומדוע נזכרתי בארגון 'מצפן', אתם שואלים? משום שאינספור הארגונים, העמותות, המיזמים והפעולות של ארגוני המחאה מריחים כבר זמן רב חוסר אותנטיות מוחלט, שהזכיר לי את אותה פרקטיקה נלוזה.
עקרון הפעולה העיקרי של השמאל הוא המאבק המתמיד בין מעמדות. מדכאים מול מדוכאים. זהו עקרון העל!
בעבר המיקוד שלו היה בסוגיות כלכליות, וכיום סביב סוגיות חברתיות ותרבותיות.
אבל לא הרמוניה חברתית, אחווה ושלום הם מבקשים לקדם, אלא עידוד תחושת הקיפוח ועירור הזעם, המהווים את חומר הבעירה למהפכה. זעם על כל מיני עוולות שייתכן שאכן קיימות, אך הפתרון לתיקונן מופרך וחסר כל היתכנות.
ג.
"דפקו אתכם", הם טוענים כלפי כאלה שאולי כך אירע לגביהם, כמו בני עדות המזרח, עולי אתיופיה, תושבי פריפריה או סתם אזרחים בעלי אוריינטציה לאומית, "אז כעת בואו נהפוך את השולחן ונשרוף את המועדון!" כך הם מתסיסים, ובכך מנסים לכבות שריפה באמצעות ג'ריקן נפט.
ד.
אחד הארגונים שבהם תמך ארגון השמאל הרדיקלי 'מצפן' היה 'הפנתרים השחורים', שהוקם על רקע האפליה והקיפוח של בני עדות המזרח בשנות ה-70.
השם הועתק, ולא במקרה, מתנועה אמריקאית בעלת שם זהה למען השחורים האפרו-אמריקאים. אך לא רק השם הועתק, אלא גם שיטות הפעולה, המסרים ובעיקר הזעם וההתססה.
איני היסטוריון ולא עשיתי מחקר השוואתי ארוך-טווח. אבל לא קשה לזהות את חוסר האותנטיות, את אימוץ הפרקטיקות מעוררות האיבה, המבט המלא 'זעם קדוש' בעיניים והצעקות בגרון ניחר על קיפוח, קריסה, אי שביעות רצון ובעיקר קידום פתרונות מהפכניים, כתואמים את אותו דפוס פעולה מוכר וידוע של השמאל.
אותו דפוס פעולה ישן.
מתוך הספר ׳ ישראל ומשבר הציוויליזציה המערבית׳ עמ׳ 75
ה.
הסיטואציה הלאומית שבה אנו נמצאים בשנת הבחירות היא ברורה. לשמאל אין שום יכולת לנצח את המחנה הלאומי ואת הזרם הקבוע לעבר המסורת והימין.
ולכן, השמאל יעורר באופן מתוחכם את נקודות הוויכוח והמחלוקת הקיימות באופן אמיתי בין מרכיבי המחנה הלאומי, כדי לערער אותו.
הוא יתמוך בגורמים 'הצודקים' מאוד במגזר הדתי-לאומי ויהדהד את העובדה שהם 'פראיירים', שהחרדים הם טפילים ושהם 'גם ככה מזלזלים בבתי המדרש שלכם'.
בכל פעם שתראו אובדן עשתונות וחוסר קור רוח, כדאי שתחשדו במניפולציה הבאה לעורר את בלוטות הרגש. בוודאי כשזה נעשה עם תינוק חמוד בידיים.
ו.
"אתם חייבים להפסיק את רגשי הנחיתות האלה מול החרדים, לעמוד מולם באומץ ולדרוש צדק", כך יטענו תוך שהם מלטפים, מטאפורית, את ראשיהם של המדוכאים החדשים, בעלי המטפחות והכיפות.
"לא יאומן, 67789 ימי מילואים בעלך עשה במלחמה הזו!?", יאמרו, תוך שהם מסתירים את לוגו 'אחים לנשק' או כל ארגון אחר שעל דש חולצתם.
הם 'ירכבו' על נקודות אמיתיות שבהחלט קיימות; הרי כל שקר חייב מידה מסוימת של אמת כדי להחזיק מעמד.
ז.
יובהר לאלתר: יש צורך בתיקון עמוק בקשר לגיוס חרדים, וכתבנו על כך בעבר. אך הנושא הרציני הזה לא ייפתר בידי אנשים ציניים המחפשים לקדם את תפיסת עולמם על גבם של אנשים תמימים, שביניהם משולבים אחרים שכלל וכלל אינם כאלה.
אם תראו מיתוג בעל תקציבי עתק לפרסום, ליחסי ציבור, לתקשורת ולשירותי דוברות, כדאי מאוד לחשוד ששוב מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת
ח.
פנתרים שחורים עם כיפה ומטפחת – לא נראה פוטוגני כל כך. לכן צריך למתג את ארגוני הלוויין האלה של השמאל הרדיקלי בצבעים רלוונטיים עם מסרים תואמים, עד שאפילו הם לא יצליחו לזהות את טביעות האצבע המתוחכמות.
אם אתם חשים כעת חוסר רגישות מצד הכותב, או אולי שאלו מחשבות קונספירטיביות, סימן שהמהלך הציני של השמאל הרדיקלי הצליח.
אל תקשיבו לי, חפשו ולמדו בעצמכם באומץ וללא משוא פנים.
ט.
לפני סיום.
אחד הסימנים ליד מניפולטיבית נעלמה הוא האינטונציה. כלומר, השמאל הרדיקלי יתמוך גם במסרים ציוניים, ובלבד שאלו יהודהדו בזעם, באיבה ובחוסר שביעות רצון. קריאות ׳גיוס לכל׳, לדוגמה, אבל בטון הנכון.
י.
לכן אם תראו מיתוג בעל תקציבי עתק לפרסום, ליחסי ציבור, לתקשורת ולשירותי דוברות, כדאי מאוד לחשוד ששוב מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת– יצירת כאוס בשמן של דרישות 'צודקות'.
