הקרב על דמותה של המדינה — מעֵבר לחוק הגיוס

 
על המשבר הפוליטי סביב גיוס החרדים אפשר לדבר מזוויות שונות.

נניח בצד את הניתוח ההיסטורי על היווצרות החברה החרדית; נשאיר בצד גם את ניסיונות העבר לפתיחוּת לא מאוזנת, שגבו בתהליך ארוך מחיר כבד של התבוללות — שיש המכנים אותה 'שואה שקטה'.
גם לא נדבר כרגע על יתרונותיה של החברה החרדית, שכן לתמונה מלאה נדרש ספר, לא מאמר. ובעיקר, עיתוי אחר.
ואני כותב כתומך בגיוס אחראי של חרדים.

נתמקד במישור המעשי בלבד: ננסה להיות חכמים ולא רק צודקים. לשלוף סיסמאות זה פשוט, לממש אותן במציאות מורכבת זה אתגר אמיתי.

 

1. סל ערכים מול סעיף בודד

משמעות קיומו של המחנה הלאומי נבחנת על פי סל ערכים שלם: ביטחון, התיישבות, כלכלה, זהות יהודית, מדיניות הגירה, חינוך, תקשורת חופשית, תיקון מערכת המשפט, וגם גיוס חרדים.

שאלו את עצמכם על הכיוון הכללי של הקואליציה מול האופוזיציה: מי יוביל את ה'סל' הכולל הזה טוב יותר?
האם נכון להפקיר את כלל הערכים שבסל בשל מחלוקת על סעיף אחד, חשוב ככל שיהיה?

 

לשלוף סיסמאות זה פשוט, לממש אותן במציאות מורכבת זה אתגר אמיתי

 

2. לא רק 'מי יתגייס', אלא 'מי יְפקד'

האם בְּממשלה של יאיר גולן, לפיד, בנט ואייזנקוט תיתכן רפורמה משפטית או תקשורתית רצינית? האם תקודם ריבונות ביהודה ושומרון? האם נראה נחישות בזירה הבין-לאומית, או תיקון למסמך 'רוח צה״ל' (שמחבריו אמרו שניצחון אינו ערך מוסרי)?
מי יקבע מדיניות ומי ימנה בממשלה הבאה את תשעת השופטים הבאים לעליון ואת ראשי מערכת הביטחון?
האם יהיו אלו דמויות כדוד זיני ורומן גופמן, או אנשים שרוחם הפוכה?

 

האם יהיו אלו דמויות כדוד זיני ורומן גופמן, או אנשים שרוחם הפוכה?

 

3. בין תרומה אישית למגמות מאקרו

הנושא דורש מבט קר, תחזיקו חזק. מי תרם יותר למאמץ הכולל במלחמה הארוכה הזו?
האם הפוליטיקאים החרדים שנתנו גב לממשלה להמשיך בלחימה למרות אי-גיוסם, או פוליטיקאים כרמטכ״ל לשעבר אייזנקוט שקרא לעצור את המלחמה, להימנע מכיבוש רפיח, להשלים עם אי-שחרור חטופים בלחץ צבאי?
ובלי פופוליזם: נכון, אייזנקוט שילם מחיר אישי כבד מנשוא כאב שכול. אך אנו דנים במגמות האסטרטגיות של המחנות, לא בטרגדיות פרטיות כואבות.

 

4. מבוגרים אחראים מול טהרנות ילדותית

שוב אנו רואים את הבלבול בין דמותו של אדם ברמה הפרטית לבין עשייתו כאיש פוליטי.
קו ישר עובר בין הערצה שטחית לדמויות כמו חילי טרופר (בשל נימוסיו היפים ותרומת הכליה המרשימה) לבין חוסר הבנה בסיסי של 'איך עושים פוליטיקה'.
פוליטיקה היא בחירה בין חלופות חסרות, העדפת הרע במיעוטו למען מטרה גדולה, ולא מרדף אחרי אידיאל אוטופי.
הטהרנות האוטופית משאירה אותנו 'ערכיים' אך חסרי יכולת פעולה. כהורה למתבגר, כל אחד יודע: צריך לדעת מתי להיות חכם ולא רק צודק, אחרת לא תצליח חינוכית וייתכן חלילה שגם תאבד את ילדך.

 

5. הקושי והפרופורציות

הקושי הגדול לקיים את הדיון הזה במבט מפוכח, לאור העומס הבלתי נתפס על משפחות המילואימניקים, הוא ברור וכואב.
אך הסוגיות הגדולות העומדות לפתחנו בשנים הקרובות אינן יכולות להצטמצם לסוגיית הגיוס לבדה, גם אם היא מרגיזה מאוד. זכרו שוב את סל הערכים.

 

6. על תורה וביקורת סלקטיבית

על טענתם של זרמים מסוימים ש״תורתם של החרדים אינה תורה״ אם לאחר שמחת תורה התשפ״ד אין היא מוליכה אותם לצבא, ראוי לומר — זהירות! הרי התורה מחייבת עוד כמה דברים, כמו צניעות, כשרות, ואפילו לימוד תורה, למרבה הפלא.
אי אפשר לגייס את התורה ככלי ניגוח פוליטי רק כשזה נוח.
שוב, אנו עוסקים במישור הפרקטי בלבד.

 

7. מי מרוויח מהמשבר?

אם הדברים קשים לעיכול, הביטו במי ששמח במשבר הזה: יאיר גולן, השואף 'לחנך' את הציונות הדתית, שמח בו; שמחים אלו המכנים את הדתיים 'אוכלי מוות', ושמחים מאוד השותפים הפוטנציאליים מהמפלגות הערביות, שעד היום לא גינו את מחבלי חמאס. אלו האנשים הצוהלים היום.
שכל אחד כאן יחליט לאיזה מחנה הוא שייך.

 

8. מבט לירושלים

מחר נחגוג את יום שחרורה ואיחודה של ירושלים. זהו רגע לקבלת פרופורציה על מאבקינו האקטואליים לאחר 2,000 שנה שבהן התפללנו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

וכמו תמיד – גם כעת, מי שירים את מבטו לירושלים במובנה הרחב ביותר הוא מי שינצח במאבק הזה.

"והנצח זו ירושלים".