התלבטנו רבות אם לכתוב את הדברים הבאים, לאור רגישות האירוע, ואנו מקווים שהם יהיו לתועלת.
העובדות:
בתה של השרה אורית סטרוק, שושנה ז"ל, נמצאה ללא רוח חיים בדירתה ביישוב אמירים.
שושנה הייתה מתמודדת נפש.
בעבר היא התלוננה על פגיעות מיניות שבוצעו בה, לכאורה.
לאחר שנודע דבר פטירתה, אנשי ציבור מהשמאל הרדיקלי מיד הטילו אשמה ישירה או מרומזת על השרה סטרוק, שהיא יריב פוליטי – במקום לנחם את המשפחה, או לכל הפחות לשתוק בשעה הקשה מנשוא.
אלו הן העובדות היבשות, הפשוטות והכואבות, הידועות.
לא היינו מתייחסים כלל לתופעות בזויות שכאלו אם היה מדובר במאשימים אנונימיים
כדי למנוע ספק מיותר, נצרף צילום מסך של דבריהם – ויחליט הקורא בעצמו.
הפעם לא נרחיב פה על שורשי התפיסות ולא נדבר על הגות מזוקקת מגובה במחקרים. לא.
להלן התייחסותנו:
א.
לא היינו מתייחסים כלל לתופעות בזויות שכאלו אם היה מדובר במאשימים אנונימיים – בעשבים שוטים, או באנשים ריקים חסרי השפעה ציבורית. בכל מחנה ישנם כאלה.
הנקודה היא, שבסיפור הזה מדובר באנשי ציבור. כאלה שנאמו בכיכרות מול המונים, כאלה המתמודדים לרשימות פוליטיות, אנשים המבקשים לנהל את כולנו.
ב.
לא מדובר כאן בסיפור על פגיעות מיניות, שהוא כאמור סיפור כואב ומורכב. מדובר כאן בסיפור על ניסיון מגושם, צינרי ובזוי לגרוף קלפי פוליטיים על גבי ביתה ומצוקתה של אישה שנפטרה.
ג.
לעניין עצמו: אין זה ברור כלל שהשרה סטרוק אחראית לנעשה. שנית, גם ראש ממשלה שעשה מעשים נוראיים נחשב חף מפשע עד שלא הוכח אחרת.
ד.
העיתונות, שזו לפחות אמורה להיות תפקידה, ראתה גם היא בסיפור הזה כמורכב ולא ראוי לסיקור ולהתעסקות, ולכן האשמות פומביות כה מכוערות זועקות לשמיים שבעתיים.
ה.
התגובות המכוערות והדוחות הללו מחייבות את עם ישראל השפוי, המחפש מרחב ציבורי נקי וענייני, להוקיע את המאשימים הללו.
שוב, הם אינם אנשים פרטיים. הם ראויים לכל ביקורת.
ראוי להוציאם מחוץ לגבולות הגזרה של השיח.
סליחה על הדימוי, אבל אי אפשר לקיים חברה נורמאלית היודעת להתווכח בנחרצות ובכבוד, כאשר מושלכת צואה כה דוחה לסלון הלאומי וכולם יושבים סביבה ומשוחחים בנימוס למרות הסירחון.
זוהי שפלות תרבותית מאין כמוה.
יש רגעים שבהם חובה על הציבור לומר בפשטות למחוללי תופעות שכאלו: בלמו פיכם!
ו.
האירוע הזה צריך ללמד אותנו עם מי אנו מתמודדים.
אין מדובר באנשים המחפשים ויכוח ודיון כנים. מדובר באנשים חסרי גבולות, המוכנים לשפוך את דמם של בני הפלוגתא שלהם רק כדי לגרוף מכך הון פוליטי טמא.
כל האמצעים כשרים כדי לא לוותר על כוח ושררה. כדי להיאחז בקרנות המזבח.
כך מתנהל מי שאין לו מה 'למכור' בשוק הרעיונות והדעות.
ז.
"מדוע אתם מגיבים להם בכלל?", שואלים אותנו לעיתים. "מדובר בקיצוניים שלא ראוי להתייחס אליהם". אולם זוהי טעות מרה.
האנשים הללו, למרות שהם מיעוט, מדרדרים את השיח הציבורי לתחתית מלאת רפש וזוהמה. והקו האדום יורד שוב ושוב מטה, משום שאף אחד לא עוצר את האש מלהתפשט.
כאשר איש אינו מוקיע אותם, הם מגדילים את עצמם בעיני עצמם ובעיני תומכיהם.
י.
אנו שולחים את תנחומינו הכנים לשרה אורית סטרוק ולמשפחתה.
