א. הדדיות מול טוטאליות
בשבוע שעבר ראינו שוב מראות קשים של משפחות שכולות משני ארגונים שונים (מועצת אוקטובר ופורום דין וצדק) נאבקות זו בזו בנושא ועדת החקירה ל־7.10. מציאות קשה וכואבת.
במבט ראשון הדבר נראה כמו עוד מריבה שבה כל אחד מושך לצד שלו, ואולי צריך 'להיפגש באמצע'. אך הסיפור הזה מזכיר במידה רבה את כל מה שקורה בשנים האחרונות בתוך החברה בישראל. ואכן, הבנתו מלמדת הרבה על הסיפור הגדול.
מבחוץ אפשר היה לחשוב, שכל צד מבקש שהנציגים שיש לו אמון בהם יבחרו את חברי ועדת החקירה. אך המצב שונה לגמרי: צד אחד מבקש ועדת חקירה שתמונה על ידי יצחק עמית ויעמוד בראשה שופט מבית המשפט העליון. הצד השני מבקש ועדת חקירה שתמונה בידי נציגים משני צידי המפה הפוליטית, שתייצג את השקפות עולמם של שני הצדדים ותזכה לאמונם.
ברור לכל בר דעת איזה צד במפה הפוליטית מייצג יצחק עמית. מעל חצי העם בישראל הבהיר את דעתו בצורה ברורה, ששופטי בג״ץ אינם גוף נייטרלי.
כך שממש לא מדובר על מאבק של משיכה הדדית, כל אחד לכיוונו. מדובר על צד אחד המבקש ועדה שתיבחר יחד, וצד אחד המבקש הלכה למעשה בעלות טוטאלית על בדיקת הטבח.
הימין מבקש הדדיות וכללים שווים. השמאל מבקש שליטה טוטלית. וזה בדיוק הסיפור כולו, לא רק בעניין ועדת החקירה
ב. תרגיל הסקרים הגדול
הדורסנות הזו אינה נגמרת בעצם הרצון לבעלות טוטאלית על תהליך החקירה. כדי להצדיק ועדה שתמונה בידי יצחק עמית, יש לשכנע שהבחירה בו היא מוסכמת; ולכן מוכרחים להשתיק את קיומה של דעה אחרת, אף שהיא נחלת מחצית העם.
המשפחות השכולות של פורום דין וצדק זוכות, פרט לכמה איים של הגינות, להתעלמות מוחלטת בתקשורת. חשבו על העלבון הצורב של כל כך הרבה משפחות שכולות, המקבלות הפניית עורף וגב מגופי תקשורת גדולים, תוך הצגה מעוותת של קולן.
נוסף על כך, הדורסנות נעשית במידה רבה דרך הסקרים: השכם והערב מציגים לנו סקרים מוטים, כדי לשכנע את הציבור ש'כולם' בעד הוועדה שימנה עמית.
כך מייצרים רושם שקרי, כאילו פורום דין וצדק הוא פורום קטנטן ללא תמיכה ציבורית. ויש אף המעיזים, ברוב חוצפתם, להפוך אותם ל'שליחי ראש הממשלה'.
אך סקרים אלה אפילו לא מביאים לפני ציבור הנשאלים את שתי האפשרויות כפי שהוצגו בתחילת המאמר.
שני סקרים אחרים, של שלמה פילבר ושל שמואל רוזנר, כן הביאו את שתי האפשרויות, והנה התגלה בהם שמחצית מכלל הציבור מבקשת ועדה עם ייצוג הדדי, והמחצית השנייה מבקש ועדה שימנה עמית. הגדיל לעשות הסקר של שמואל רוזנר באתר 'המדד', שבו התגלה שכאשר מציגים את שתי האפשרויות בצורה הגונה, אופציית ה'הדדיות' זוכה לרוב עצום בימין, ואופציית ה'טוטאליות' של עמית זוכה לרוב עצום בשמאל. בדיוק כמו בחלוקה בין שתי הקבוצות של המשפחות השכולות.
לכן, העניין איננו המשפחות השכולות. העניין הוא הציבור. הימין מבקש הדדיות וכללים שווים. השמאל מבקש שליטה טוטלית. וזה בדיוק הסיפור כולו, לא רק בעניין ועדת החקירה.
צד אחד מבקש הדדיות. הצד השני מבקש טוטאליות. צד אחד מבקש כללים שווים. הצד השני אינו מכיר בלגיטימיות של הנהגת ימין
ג. ניסיונות ה'פשרה'
הגדילו לעשות קבוצות מסוימות – המתהדרות ב'חיבורים' וב'אחדות' – והציעו ששופט העליון נועם סולברג יצטרף ליצחק עמית במינוי הוועדה. קבוצות אלה כביכול שמעו והבינו את הבעיה, והציעו להשיב את הסימטריה על ידי מינוי משותף של עמית וסולברג.
איזו "נדיבות לב", או שמא אטימות לב, להחליט עבור ה'ימין' שסולברג מייצג אותו. מתק שפתיים שכולו ניכור לקולו האמיתי של הימין. מתק שפתיים שכולו אי הפנמה, שחוסר האמון של הימין בבית המשפט העליון הוא יסודי ומהותי, ולא נקודתי.
בהצעות מעין אלה יש סוג של ניסיון מצד 'השמאל' להטיל את חסותו על 'הימין' ולקבוע עבורנו מי רשאי לייצג אותנו.
סולברג הוא הדמות שהשמאל מאשר שתייצג את הימין. ניסיונות דומים נעשים כל הזמן בפוליטיקה, בתקשורת ובמקומות נוספים. הזלזול זועק לשמיים, ויותר מדי פעמים הוא נסתר מן העיניים.
ד. תמונת ההשתקפות של חוסר הדדיות
הסיפור הכואב הזה, שהעימות מחוץ לבית המשפט העליון היה רק קצה הקרחון שלו, הוא בדיוק העימות המתרחש כאן מתחילת הרפורמה. צד אחד מבקש הדדיות. הצד השני מבקש טוטאליות. צד אחד מבקש כללים שווים. הצד השני אינו מכיר בלגיטימיות של הנהגת ימין.
יש שיגידו: הם לא רואים את זה כך. אמת. הרבה פעמים הצד השני, מרוב שהוא טוטאלי, אינו רואה כלל את הטוטאליות שלו. הוא כל כך טוטאלי, שאין דעה אפשרית אחרת מלבד זו שלו; שאין הוא מוכן לראות שמערכת משפט שנועדה להיות נייטרלית, ובכך כל זכות קיומה, הפכה להיות פוליטית באופן מוחלט. הוא כל כך טוטאלי, שהצד שהוא סוגד לו נתפס בעיניו אובייקטיבי ונייטרלי.
מה שהזמין את המהומה בין המשפחות השכולות מחוץ לבית המשפט הוא בדיוק מה שיצר את המהומה על המינוי של דוד זיני ומינויים אחרים, והוא זה שיצר את המהומה סביב הניסיון לבקש מערכת משפט נייטרלית שאינה מערבבת את מקצוע המשפט עם תפיסת עולם של שמאל ליברלי, מערכת שיש בה דריסת רגל גם לציונות וליהדות, מערכת שנוכחים בה ערכי כלל העם ולא רק ערכי הקצה של השמאל הפרוגרסיבי.
כאשר אנחנו מבינים שזהו הסיפור, אנחנו מפסיקים לספר לעצמנו סיפורים על הליכה אחד לקראת השני, כיוון שצד אחד ביקש זאת כבר מזמן ולא נענה. לא נותר אלא להבהיר בצורה ברורה מאוד שכל המשך קיומנו כאן יחד, השותפות שלנו במדינה המדהימה הזו – הם אך ורק מתוך כבוד הדדי מלא, הן באיוש הוועדה שתחקור את הטבח, והן בזכות השווה לחתירה להנהיג כאן דרך. ודווקא בזה תלוי קיומנו יחד.
