א.
אחד מהערכים שהתרבות המערבית הנחילה לעולם הוא ערך השוויון.
ערך זה אומר שכל בני האדם שווים ולכן לכולם מגיע שוויון הזדמנויות בכל תחום.
על פניו ערך השוויון הוא ערך חיובי היוצא נגד אפליה וגזענות ונגד פגיעה באדם הנעשית אך ורק עקב מוצאו, שייכותו המגדרית או הדתית או דעותיו הפוליטיות.
כלומר כולם זכאים לשוויון, כמובן, אבל צריכים לעמוד בתור. מצטערים, אין מספיק שוויון לכולם
ב.
אלא שיישום ערך השוויון בפועל הוא לא כ"כ פשוט.
מסתבר שיש מקרים שבהם מתן שוויון הזדמנויות לאדם אחד פוגע בשוויון ההזדמנויות של אדם אחר.
לפעמים התחשבות בערכים של אדם אחד באה על חשבון התחשבות בערכים מנוגדים של אדם אחר.
למשל, אם מחליטים במקום עבודה מסוים לשריין מספר מקומות לנשים – אז מקטינים את הסיכוי של גבר להיבחר לאותו התפקיד.
אם בלימודי רפואה מקצים מראש מקומות לערבים ישראלים – זה עצמו מקטין את הסיכוי של יהודי בוגר צבא להתקבל ללימודי רפואה. אם הצבא מחליט שערך החיים של אזרחי האויב חשוב כי גם הם בני אדם, הרי שבזה נקבע שערך חיי החיילים שווה פחות כי מעתה הם צריכים להסתכן יותר (למרות שגם הם בני אדם).
ג.
כעת נגיע לשאלה: מי מחליט מי יקבל יותר שוויון ומי פחות?
על פי מה נקבע שמי שנמצא בתחתית ה"מדרג" מקבל פחות שוויון?
מי קבע את כללי המשחק הללו?
ד.
כשחוקרים את הנושא נמצא שיש גוף אחד שמחליט מי יקבל יותר שוויון ומי פחות – הפרוגרסיביזם.
הפרוגרסיביזם הוא אידיאולוגיה שיצאה מהאוניברסיטאות האמריקאיות, ופשטה לכל העולם. על פי אידיאולוגיה זו יש קבוצות שנמצאות ב"שוליים" של החברה ולהם מגיע שוויון כפול ומשולש.
הפרוגרסיביזם בנה היררכיה ברורה של מי מקבל יותר שוויון: נשים, מיעוטים אתניים, מיעוטים מגדריים, מהגרים – כל אלה מקבלים בשיטה זו יותר שוויון.
ה.
בואו נראה כיצד הצבא מדרג את החיילים לפי מנת השוויון שהם ראויים לו.
במדרג הפרוגרסיבי בישראל, המיוצג בצבא על ידי היוהל"ם, חיילת אחת זכאית לשוויון גם אם הוא יפגע בערך השוויון של עשרות חיילים שומרי מצוות.
למשל, הכנסת פרמדיקית לתוך שטח לחימה מביא למצב של קרבה יתירה לזמן ממושך בין גברים לנשים. לפעמים זה מתבטא בשעות ממושכות יחד בצפיפות גדולה בתוך כלי משוריין, ולפעמים זה מתבטא בשינה בחדר משותף כשנמצאים באיתור בעזה.
הסיבה לכך היא לא רק היעדרם של פרמדיקים גברים אלא סיבה עקרונית – החלת ערך השוויון המתואר לעיל.
שימו לב שבכל הדיונים לגבי הימצאותן של חיילות במקומות קרביים ברור לכולם שעשרות חיילים שומרי מצוות צריכים לוותר על רגשותיהם ואמונתם בשביל חיילת אחת.
למה? כי ערך השוויון לנשים גובר על ערך השוויון לדתיים. ככה זה כשאין מספיק שוויון לחלק לכולם.
יש אנשים שמקבלים יותר שוויון ויש אנשים שמקבלים פחות שוויון. בשם השוויון כמובן
ו.
ישנם מצבים אבסורדיים עוד יותר. למשל, בערב הוקרה ללוחמים שלחמו חודשים ארוכים בעזה הביאו זמרת. התעקשות וחוסר רגישות להזמין אישה אחת לשיר בטקס למרות שלא הייתה יום אחד בעזה, גוברת על אורח החיים של עשרות לוחמים שנאלצו לצאת מהאולם כי אינם שומעים שירת נשים, וכל זאת בערב הוקרה ללוחמים.
שוב, לא משנה מה דעתכם על שירת נשים, תנו דעתכם רק על הלוגיקה שהלכה לאיבוד.
ז.
הציבור שומר המסורת לא שם לב ל"תחכום" של עולם הערכים הליברלי, שבזמן שהוא מדבר על שוויון הוא מדבר על שוויון יחסי.
יש אנשים שמקבלים יותר שוויון ויש אנשים שמקבלים פחות שוויון. בשם השוויון כמובן.
אין שום סיבה לקבל את כללי המשחק הללו שמפלים בצורה קיצונית את שומרי המסורת בצבא, רומסים את אורח חייהם ושוללים מהם את היכולת לשרת בצבא עם כבוד.
אין שום סיבה לקבל זאת מאף אחד, וגם לא מאף אחת. אני חוזר: חיילים שומרי מצוות לא שווים פחות מחיילות. גם להם יש רגשות וגם הם נפגעים כשרומסים את הערכים שלהם.
גם הם מרגישים לא בנוח לפעמים, וגם להם מותר לדרוש.
כאשר חיילים שומרי מצוות יתחילו לעמוד על שלהם ולהתעקש על שוויון עבורם – אולי גם להם יישאר מעט שוויון. ובא לציון שוויון.
