א.
אמש החליט הפצ"ר לסגור את התיק השערורייתי נגד הלוחמים משדה תימן.
הם הואשמו קשות, לא על ידי אנשים פרטיים אלא על ידי המערכות האמונות על צדק ואמת שכוחן רב ועוצמתי.
חרפה מוסרית הוטלה עליהם ועל בני משפחתם; מכוח מאה הפכו אותם לכוח אפס.
סגירת התיק הייתה אמורה להיות סיבה לשמחה והקלה עצומה בכל חלקי האומה; סוף סוף התברר שחיילינו, בנינו ואחינו לא ביצעו מעשי סדום מכוערים, ולא משנה כלל שמדובר במפלצות אדם נאציות ומרושעות.
ב.
מדוע אם כן, דווקא בקרב השמאל הרדיקלי – שנמצא במערכות המדינה באופן לא פרופורציונלי ביחס לחלקו באוכלוסייה – ניכרת אכזבה, חמיצות או אדישות?
ג.
מהסיבה הרעיונית:
השמאל הרדיקלי מחזיק בעמדה יסודית; מלחמה ושימוש בכוח מטמאים ומלכלכים ולא משנה כלל ההקשר שבגינם נעשה בהם שימוש.
עבורם, האשמת כוח מאה במעשים נוראיים הייתה הוכחה ניצחת לתפיסת עולמם: כל עיסוק במלחמה – אפילו כשהוא מבוצע על ידי חיילים ישרים – משחית ומטמא.
ד.
מהסיבה הפוליטית:
האשמת כוח מאה הייתה יכולה להיות 'נוק אאוט' לתומכים במלחמה מהימין מצד מתנגדיה משמאל.
האשמה החמורה שהגיעה לחשיפה נרחבת בכל העולם יכלה לקעקע את תמיכת הציבור בצבא ולפגוע בלגיטימיות המלחמה.
ה.
ומה יהיה אחרי?
הם לא יבקשו סליחה. הם לא יודו בטעות. הם ימשיכו הלאה.
ו.
חשוב לנו לסמן: אין להחליף את סגירת התיק כ"ניצחון" על השמאל הרדיקלי.
הנזק שנגרם ללוחמים ולמשפחותיהם, לתדמית ישראל בעולם ולמורל הלאומי – הוא נזק כבד.
המינוי של הגורמים שהגישו תלונות שווא נגד לוחמים קשורות לתפיסות תיאורטיים רדיקליים עם שיקולים פוליטיים ציניים על ראשם של לוחמים מסורים.
ז.
בורות ביחס לאופיינו הלאומי ולתכונות חיינו עלולה להסב נזק לאומי כבד.
לא עם ככל העמים אנחנו, עינינו נשואות אל דוד המלך שידע להילחם בגבורה מצד אחד, ומצד שני, לכתוב את ספר תהילים.
כוח מאה, עם ישראל מחבק אתכם ואת משפחותיכם ומצדיע לכם.
חזק חזק ונתחזק.
שבת שלום.
