א. הרשו לי להכיר לכם את ניב ורועי, זוג צעירים תוססים ומלאי חיים בעיצומו של טיול ארוך בדרום אמריקה.
ניב, היא בת דודתי האהובה, שכמעט מאורסת לרועי (רועי בתמונה המצורפת מתפלל סמוך למפל במקסיקו, במקום שבו אחי היקר ינאי ז״ל מצא את מותו לפני 4 וחצי שנים).
באופן מפתיע ובלתי צפוי, לפני כשבוע בערך, בשעת לילה מאוחרת, שלחה לי ניב, המחזיקה כאמור בדעות שמאליות של המפה הפוליטית, הודעה מוקלטת היישר מדרום אמריקה הרחוקה
ב. קצת רקע:.
שניהם, כמוני, גדלו בבתים ובסביבה חילונית-שמאלנית-אשכנזית וחיים בה עד היום.
רועי כבר הספיק להיפצע פעמיים בלחימה בעזה במהלך המלחמה. בפעם הראשונה נפצע קשה כמפקד צוות מרסיסי RPG בקרב בג׳באליה, ולאחר שהשתקם והתעקש לחזור ללחימה, נפגע בשנית מירי צלף במותנו בקרב בבית חאנון.
מאז רועי מצוי במסע רוחני אמיץ ואינטנסיבי, הוא מבריק בתובנותיו ואינו מתאפיין כלל בביישנות ובהססנות בהבעת דעותיו; ובכלל, מדוע שיהסס? מה כבר יכול לקרות?
בעזה, כאמור, הוא כבר נפצע ושם ׳קצת׳ יותר מסוכן.
ג. רועי מעיד שחלק מרכזי בתהליך שלו הוא הקריאה השיטתית בתכנים שנשלחים ב׳סוללים דרך׳. אך ניב, איך נגיד, בקצב שלה – עוד לא שותפה עד הסוף לדעותיו.
באופן מפתיע ובלתי צפוי, לפני כשבוע בערך, בשעת לילה מאוחרת, שלחה לי ניב, המחזיקה כאמור בדעות שמאליות של המפה הפוליטית, הודעה מוקלטת היישר מדרום אמריקה הרחוקה:
״ירדן! אתם חייבים לכתוב מאמר שיפריך את הטענות השקריות על הכספים שהוקצו לחרדים ולגרעינים תורניים הלילה בכנסת. לקח לנו כמה דקות של התכתבות עם הצ׳אט כדי להבין שזה ממש לא כמו שזה נשמע, מדובר בכספים שתמיד הוקצו לחרדים, רק שהפעם חוקקו בתקציב עצמו ולא בהעברות הקואליציוניות. הקיצוצים הם בכלל רוחביים לכל המשרדים, בעקבות עלויות המלחמה! בהתחלה התעצבנתי ממש, אבל רועי הסביר והראה לי שהסיפור אחר לגמרי…״
תודו שזה מרשים.
ד. עניתי לה בערך כך:
הסיפור שלכם באמת מעניין ומרגש, אבל אני לא חושב שנכתוב על זה ב׳סוללים דרך׳.
עליתם אמנם על נקודה נכונה, אבל היא ממש לא בסדר העדיפויות לכתיבה ויש מספיק סיבות לא להתרגש מה'סקופ' הזה.
הם שאלו: ׳מה הכוונה?׳
הסיפור שלכם באמת מעניין ומרגש, אבל אני לא חושב שנכתוב על זה ב׳סוללים דרך׳.
עניתי:
הנה לכם חמישה עקרונות מדוע אין צורך להתרגש מ׳סקופ׳ תקשורתי נגד מרכיבים במחנה הלאומי החבוט:
1. נחשפת לידיעה מרעישה מתקשורת ׳המיינסטרים׳ שכבר מזמן איבדה את מקומה ככזו?
זה מספיק כדי להבין שאפשר להירגע.
כן, יש דבר כזה, ש׳יש עשן בלי אש׳.
2. מיהי הדמות המשמיעה את הטענות הללו?
אם מדובר באדם או בכלי תקשורת התומך בחרם על המפלגה הגדולה בעם ישראל המייצגת ציבור עצום, אז כדאי להסיק שמדובר בחיזוק החרם המכוער הזה.
זה מספיק כדי להבין שנדרש לעשות כל מאמץ כדי לשמור על קואליציה יציבה על מנת לקדם סוגיות הרות גורל כמו מלחמה קיומית ארוכה.
אחרי שיסתיים החרם נשמח לשמוע הערות לשיפור.
3. להיכן מופנה הזרקור?
רבים מוצאים את מיזם ׳סוללים דרך׳ רלוונטי עבורם, משום שבחירת הנושאים שעליהם כותבים כבר מספרת הכול.
זה נכון לחיים בכלל – הבחירה במה לעסוק ובמה לא לעסוק.
כדאי להתנהל באופן חירותי ולא לחוש לחץ בחזה כי מישהו החליט עבורנו שעלינו להתעסק בנושא מסוים ללא חמצן במוח.
משאבי הזמן והקשב שלנו מוגבלים, צריך לנהל אותם בתבונה.
4. מה סדר העדיפויות?
נזכיר, בממשלה הקודמת הועברו כספים בין היתר ל׳זכויות בעלי חיים׳ כתעדוף ערכי ועצרו תקציבים ליהודה ושומרון כי ״לא משקיעים במקומות זמניים״ כפי שאמרה מירב מיכאלי.
בקיצור, כסף למגזר החרדי זה חשוב מאוד. הם לא קונים איתו יאכטות. מדובר בציבור צנוע ועני ביותר.
קצת פרופורציות.
5. בחינת תוספת תקציבית, בהנחה שאכן הייתה, תמיד צריכה להיבחן באופן יחסי. בלי דמגוגיה ובלי השחרה מכוערת.
הם: ״נו, אתה רואה?! כתבת בערך מאמר״.
אגב, על כל הנושא הזה שמעתי רק עקב ההצבעות ההפוכות של חברי האופוזיציה.
בכל מקרה, כבר למדנו לצרוך תקשורת.
בקיצור, ניב ורועי היקרים, תהנו בטיול, נצלו אותו להמשך פיתוח חירות תודעתית ושובו בשלום.
מועדים לשמחה.
