א. למה אתם מעמיקים בנושא הזה דווקא?
אכן, אנו מרבים לעסוק בנושא החרדי, ולא בכדי. העיסוק בכך קשור להיבט המשפטי, הבטחוני ולהיבט הזהותי-יהודי. אך הוא מצביע בעיקר על יחס עמוק וכללי לתקופה שבה אנו חיים: שלב תחיית המהות, הזהות, המגיע לאחר עשרות שנים של התבססות כלכלית וחומרית.
כשהתינוק היונק גדל והפך לנער, הוא מתחיל לשאול שאלות של משמעות.
מי שברגל גסה דורס את התהליכים האלו רק יאט אותם, אבל לא יוכל לעוצרם
ב. בין האולפנים לבין המציאות
כמו בהרבה נושאים אחרים שאתם מכירים, המציאות כפי שהיא מוצגת לנו באולפני הטלוויזיה או בתוכניות סאטירה רחוקה מלשקף את המצב בפועל. המציאות היא קודם כל הרבה יותר טובה ואופטימית. בנוסף, היא הרבה יותר מעניינת ומתפתחת. ובהקשר החרדי, זה נאמר מתוך קשר ישיר לרבנים גדולים ולדמויות משמעותיות בלב הציבור החרדי.
ג. איוולת התפיסה הסטטית
ישנה נטייה שגויה לראות את העתיד החרדי כקפוא. התפיסה הרווחת, כאילו הציבור הזה רק ילך ויתרבה דמוגרפית אך יישאר מנותק לחלוטין עד שהמדינה כולה תקרוס תחת העומס – היא איוולת מוחלטת. החרדים נמצאים בעיצומו של תהליך עומק – תהליך שלא יתחבר לישראליות, אלא יצטרף אלינו להובלתה במהלך שיפרוץ גם עבורנו תקרות זכוכית חדשות, שהתרגלנו, לצערינו, לכופף תחתיהן את הגב.
אך כמו כל תהליך חברתי, גם זה מושפע ישירות מהמציאות סביבו, ובפרט ממלחמות התרבות המופנות נגדו. כאשר הציבור החרדי רואה חלקים מהציונות הדתית מצטרפים לאלו ששונאים אותו ותוקפים את אורח חייו, הדבר רק מחדד ומאשרר עבורו את צדקת דרכו ההיסטורית. המסקנה שלהם ברורה: שותפות עם הציונות מנותקת-השורשים, ובניין המדינה בחומר, מובילים בהכרח לפשרנות ולכפיפות, ולא זו בלבד אלא לשנאת חיי יהדות – "עובדה", הם יאמרו, "תראו מה קרה לדתיים". התקפות אלו רק דוחקות אותם חזרה אל בין חומות ההתבדלות.
מי שברגל גסה דורס את התהליכים האלו רק יאט אותם, אבל לא יוכל לעוצרם
ד. לא באנו לתקן את האחר
האם יש עיוותים בחברה החרדית? בוודאי שכן. אך הנה סוד גלוי: עיוותים וחסרונות קיימים גם בחברה החילונית, גם בחברה המסורתית וגם בחברה הדתית-לאומית. האם התורה החרדית היא 'לאומית' מספיק? או רק פרטית, כמו בגלות? תענו לבד. אבל האם התורה והערכים של הציבור הדתי לאומי הם פעמים רבות כנועים? איך זה יתכן שלוחמים כה רבים, החיים לאור הערכים והמוסר היהודי, מנותבים בפועל כבר עשרות שנים לזירת הקרב על פי תפיסות של משפטנים פרוגרסיבים וגנרלים קפלניסטים, ואף אחד לא זועק?
הגישה שלנו אינה מתיימרת לתקן חברות אחרות. מי אנו ומה אנחנו, שנחלק ציונים או נכפה תיקונים מבחוץ? מטרתנו היא אחת: להתוות דרך; להציע מבט שצופה פני עתיד, במקום מבט שמתבוסס בעבר, בטינות הישנות ובחשבונאות מגזרית. צירוף החוזקות של כל ציבור בברית היהודית הוא חזק וחשוב אלפי מונים מנסיונות להקניט ולתקן את האחר.
ה. המחיר והחסמים המוסדיים
יתכן שראוי היה להתייצב ללא תנאים לשירות הצבאי. מוסכם. אך עלינו להכיר בכך שהחברה החרדית משלמת מחיר כבד ויומיומי על עמדתה הציבורית ושמירת היהדות הקנאית שלה. המציאות כיום מציבה בפניה חסמים מובנים ומגבלות.
הם מנועים למשל מלקחת חלק במצווה הגדולה של הצבא, משום שהמערכת הצבאית עדיין פועלת פעמים רבות כ'כור היתוך' ערכי ואף כופה ערבוב מינים (גם אם יש פרויקטים חדשים ומוצלחים לגיוס חרדים, מדובר ביוזמות חדשות יחסית, והתהליך של רכישת אמון יציב וארוך טווח מול הציבור ורבניו נמצא עוד בתחילתו). הם אינם יכולים להשתלב כראוי באקדמיה ובלימודים גבוהים, משום שפסיקות בג"ץ אסרו עליהם להקים מוסדות לימוד בהפרדה שיתאימו לאורח חייהם. פוליטיקאים מחזקי בג"ץ ודיפ-סטייט צועקים שהכלכלה קורסת? כנראה כור ההיתוך חשוב להם יותר.
ו. שבירת הפרדיגמה: לקראת צבא יהודי אמיתי
דווקא מתוך המורכבות הזו מתבהרת תמונה אופטימית ורחבה הרבה יותר. ניתן לראות כיצד ההשגחה מסובבת את יתרונות המגננה של החרדים על זהותם היהודית, ומכוונת אותם להיות אלו שבזכות עמדתם הלא מתפשרת, שדווקא 'מציבה תנאים' – תנאים מרגיזים כל כך לעומת אחרים שתרמו מאות ימי מילואים תוך סיכון נפש ממשי ואתגרים משפחתיים ותעסוקתיים רבים – צה"ל יתוקן בזהותו, ברוחו ובערכיו, שעליהם עומדת המלחמה. בנייתו של צבא ישראל אמיתי, מחובר לשורשיו, גאה ביהדות ולא בפרוגרס, בניצחון ולא בשיוויון מינים, כפי שאנו חולמים ומייחלים לו – זה מתחיל לקרות עכשיו.
אמנם, הצד האחר מנסה בכל כוחו לסכסך ולתקוע טריז בין החרדים לבין שאר קבוצות הציבור בישראל – ובמיוחד בינם לבין הציבור הדתי-לאומי; אך הנתק הזה הוא במידה רבה אשליה ושקר. מי שנוכח בשטח מרגיש את ההערכה ההדדית. נמאס לאנשים להיות מנותבים על ידי קמפיינים.
בסופו של דבר, המציאות הפנימית חזקה מכל חיקוי. התנועה הזו תניעה את החרדים, ציבור שניחן בכוחות חיים אדירים, את הדתיים-הלאומיים, את המסורתיים ואת החילונים-לאומיים גם יחד לשבור את הפרדיגמה הישנה והמפלגת. משם, החיבור הישראלי של איחוד הרוח והחומר, החול והקודש, יפרוץ בגדול.
