נושאי שיחתו של אדם מעידים על המקום בו הוא נמצא. ושבת זהו זמן טוב לשיח ענייני, נקי ממניפולציות.
לפניכם מספר נושאים מהשבוע האחרון מזווית קצת אחרת, סובייקטיבית לחלוטין:
—————
א. בנט מציג: התפקיד הכי מסובך בעולם כניהול מוצר בהייטק.
בליץ הראיונות של נפתלי בנט חסר דבר אחד: אותנטיות.
בנט מנסה למכור לעם ישראל ׳מנהיגות נקיה׳ בשפה של הייטק (תיקון, ניהול, ביצוע) בתוך עולם של מחלוקת על זהות ומשמעות.
הבעיה הגדולה שלו היא כמובן הארכיון וההיסטוריה.
הוא משתמש בטכניקות של ׳תראו ציפור׳ (הסטת אש לחרדים ולנתניהו) כדי להתחמק מהעובדה שמנהיגות היא קודם כל הכרעה ערכית עקבית, ובזה, איך נאמר? הוא לא בדיוק מצטיין.
ושאלה קטנה: אם בנט הוא איש ימין, למה הוא עומד בראש מחנה השמאל?
האירוע חשף פער עמוק בהבנת רוח הלוחמים
ב. התדהמה של ׳צהר׳: שק החבטות החדש של השמאל.
ארגון רבני ׳צהר׳ גילה השבוע שהגשר שבנה במשך 30 שנה קרס. וגם אותו יש מי שלא מוכן לקבל כשהוא מעז להגיד משהו על הפרהסיה, למרות עמדותיו ׳המכילות׳ ומאירות הפנים.
יאיר גולן כתב בפייסבוק שהם ״אכזבה גדולה״, ובכלל מסתבר שהשמאל הרדיקלי רואה אפילו בהם ״הדתה במסווה״.
שוד ושבר.
זוהי ודאי מכה לא קטנה למי שחשבו שאם רק יעמעמו את המסר יבוא לציון גואל.
הם הזדעזעו שהיו מי שתפסו אותם כלא אותנטיים וחרדלים בתחפושת.
׳צהר׳ לא הבינו שהשמאל הפרוגרסיבי כבר לא ליברלי ואינו מחפש "יהדות מכילה" אלא "חופש מהדת".
הלוואי ויסיקו את המסקנות המתבקשות מכך.
צה״ל יקר, אתה הריבון! טפל על פי הבנתך בכל החומרה הנדרשת, ובלי להתבכיין ולנהל קמפיינים מכפישים
ג. קמפיין השנאה: להבעיר את המדינה, ולא בל״ג בעומר.
אנחנו עדים למאבק חסר מעצורים נגד הציבור החרדי ועולם התורה.
בנט הגדיל לעשות וטען ״שההשתמטות של החרדים גורמת למוות של חיילים״. לא פחות.
זהו לא ויכוח ענייני על נטל או תקציבים, אלא ניסיון מובהק לסמן מגזר שלם כאויב המדינה ובכך לפרק את ה׳ברית היהודית׳ ולקדם במקומה את מדינת כל אזרחיה תחת השם המכובס ׳ברית המשרתים׳.
מי שמשתמש בביטויים של דה-לגיטימציה כלפי לומדי תורה לא מחפש פתרון לגיוס, אלא דלק למדורה פוליטית.
הניסיון לפרק את המכנה המשותף הבסיסי ביותר שלנו – עולם התורה – הוא סכנה אסטרטגית, לא פחות. והוא לא יצליח.
ד. סערת ה״פאץ׳״: משמעת מול זהות.
הרמטכ״ל התייחס בדברים קשים וחמורים נגד ענידת ׳פאץ׳ משיח׳.
בעוד שברמה הצבאית היבשה מדובר בחריגת משמעת, האירוע חשף פער עמוק בהבנת רוח הלוחמים.
צה״ל חייב משמעת, אבל אסור לו להתעלם מכך שעבור לוחמים רבים הזהות היהודית והאמונה הן מקור ההנעה והגבורה, הרבה יותר מהקוד האתי של פרופ׳ אסא כשר ואבי שגיא שהביאונו עד הלום.
(בעולם מתוקן, ועדת חקירה תצטרך לבדוק גם את חלקם בכשל הביטחוני).
לפני שמזדעזעים מ׳פאץ׳ משיח׳, כדאי לבדוק אילו סמלים אחרים נכנסו בדלת הראשית – סמל היוהל״ם למשל, המייצג תפיסות פמיניסטיות רדיקליות, הזוכה לגיבוי ממסדי בזמן שסמלי מסורת נרדפים.
משמעת חשובה, וחיבור לרוח האומה והגייסות – חשובים לא פחות.
ה. ״אלימות מתנחלים״: בין אכיפה להשחרה.
המושג ״אלימות מתנחלים״ איבד כל פרופורציה.
פשיעה צריכה להיות מטופלת בחדרי חקירות מול עבריינים ספציפיים, ולא בכותרות מכלילות שנועדו להשחיר התיישבות שלמה.
הטיפול בשוליים הקיצוניים צריך להיות בחומרה, ביד קשה של גורמי האכיפה, אך הפיכתם ל״סיפור של ההתיישבות״ היא עוול מוסרי.
כמו בפסקה הקודמת, כשמתעלמים מתופעות אחרות כמו אנרכיסטים משמאל, או בטיפול מספק בטרור הערבי, ומקיימים כנסי חירום סלקטיביים, משהו מריח לא טוב.
תא״ל ארז גרשטיין הי״ד נהג לומר: ״אני סיפרתי לך את הבעיות שלי? אז מדוע אתה מספר לי את הבעיות שלך?״.
כלומר, צה״ל יקר, אתה הריבון! טפל על פי הבנתך בכל החומרה הנדרשת, ובלי להתבכיין ולנהל קמפיינים מכפישים.
ואתם, אנשי ההתיישבות היקרים, קחו אוויר.
כדאי שנלמד כולנו מהשיעור ש׳צהר׳ לימדו אותנו השבוע.
לעיתים טהרנות והכאה על חטא באופן מוגזם מעידה על עבדות, לא על אצילות.
כך יוצא שבמקום לתבוע מבט על התמונה הכוללת מתעסקים בטפל.
אגב, זהו הקו החורז את כל הסעיפים.
שבת שלום.
