אין בדברים אלו ניסיון יומרני לנחם אדם בשעתו הקשה, שמא ייאמר ובצדק: ׳מִי שָׂמְךָ??׳
מבקש רק לשתף ברעיון מתוך ספרו של הרב אלי אדלר על הגדה של פסח.
הבנת הדברים על אחריותי בלבד.
א.
דווקא בימי חג, ימים שבהם המשפחה מתכנסת, מורגש עוד יותר חסרונו של הבן, האח, האחות, הרעיה, הבעל או ההורה האהוב שנפלו והשאירו חלל עצום.
זר לא יבין את התחושות המורכבות, אך סביר להניח שכגודל השמחה ו'הביחד' המשפחתיים גדלה גם תחושת הגעגוע והכאב הפוצעים את הלב.
מורכב הדבר וקשה לעיכול עוד יותר כאשר בחול המועד לא יושבים שבעה, וזמן העיכול הנדרש מתקצר.
ב.
בסוף ההגדה קראנו את הפיוט ׳חד גדיא׳. פיוט המתאר את מעגל החיים והמוות בעולם.
לכאורה, פיוט מדכא (חלילה) המתאר סופיות: גדי קטן, חתול הטורפו, כלב הנושכו, מקל המכהו, אש השורפתו, מים המכבים את האש, שור השותה את המים, שחיטת השור על ידי השוחט, והסיום הקודר שבו מלאך המוות ממית את השוחט. מעגל חיים שהמוות חקוק בו, שממנו לכאורה לא ניתן להשתחרר ולברוח.
מדוע אם כך בליל היציאה לחירות, שבו אנו משתחררים מכל המיצרים בכל רבדי המציאות, אנו מזכירים את הפיוט הזה הקוטבי לכאורה לתוכנו של החג?
ג.
אלא שמעגל החיים הזה כלל אינו מעגל סגור. דווקא הוא מבטא יותר מכל את החירות אליה אנו מגיעים בסוף ליל הסדר.
חיים שמציאות המוות קיימת בהם הם חיים המחייבים את האדם ואת החברה האנושית כולה לנוע, לזוז ולהתקדם, ולא 'להעביר את הזמן', שהרי ״רשעים בחייהם קרויים מתים״.
המוות נוצר כדי לשרת את החיים, כדי שבני האדם יחיו חיים מלאי משמעות.
מכוח השקפה זו נובעת גם הידיעה שמציאותו של מלאך המוות אינה נצחית.
לכן ברור שעוד יבוא יום "וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת" – כשהעולם יתרומם ויגלה את תוכן חייו הפנימיים – במציאות שכזאת כבר לא יהיה צורך במלאך המוות.
מי שמבין את משמעות יציאת מצרים מלא ודאות בניצחון על המוות, במחיית הדמעה מעל כל פנים; בתחיית המתים – זהו אחד מעיקרי האמונה.
ד.
אמונת יציאת מצרים והיציאה לחירות אינסופית מכל מצר הן תהומיות וקשורות לכל פינה במציאות ואינן רק רעיון קטן ונחמד לשולחן הסדר.
את האמונה הפשוטה הזו מבטא כל יהודי דווקא ברגעים הקשים של חייו ושל אומתו – בעומק הגלות, במצבי דחק מורכבים ובשעות מצמררות אחרות. לכלל ולפרט.
ה.
נכון, לא ברור לנו כלל איך הדברים ייראו וכיצד ומתי ייראה העתיד הנראה כרגע רחוק מאוד.
וגם לא ברור לנו למה ומדוע נפל דווקא אדם זה ולא אחר, ובנסיבות שנפל.
אך יודעים אנו שהחיים אינם סתמיים ואינם חסרי משמעות, גם כשאיננו מבינים כל דבר – ״יש מנהיג לבירה״.
הלוואי ועצם הידיעה, גם אם רק שכלית היא וקשה ומורכבת להפנמה, תקל במעט את הכאב ותסייע בנחמה.
יידעו המשפחות השכולות שברגעים אלו כולנו משפחה אחת מחוברת היטב.
בהסרת הרע מן העולם, במלחמה נחושה כנגדו ובדיבוק נפשות – ננצח!
אין אלו דברי ניחומים, שכן אין זה מתאים בחול המועד – אלו רק דברים הבאים לעודד ולהתעודד יחדיו.
אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק.
