שקיעתה של אידיאולוגיה: על המשבר של הציונות מנותקת השורשים והמסורת, ועל חזון יהודי
בילדותי לא הכרתי תורה וכמעט לא אמונה. גדלתי בבית שהיה שייך רעיונית וערכית לציונות מנותקת השורשים, התנועה שהובילה את מפעל התחייה הלאומית, ייבשה ביצות, הקימה את המדינה ועיצבה את מוסדותיה, אך ניצבת כיום בפני משבר זהות עמוק. מה שהחל כ'מרד קדוש' במסורת הגלותית לטובת בניית הארץ וריבונות, הלך והתפתח עבור חלקים בציונות זו לניתוק של ממש מכל שורש, זהות ומשמעות. תהליך זה לא רק שרוקן את האידיאולוגיה מכל תוכן, הוא אף הוביל ישירות לאימוץ עמדות פוסט-ציוניות ואנטי-יהודיות.
אידיאולוגיה שהוקמה כדי לבנות את הארץ, מוצאת עצמה מסתייגת מבניין זה רק בשל זהותם ואמונתם של הבונים
הניתוק מהשורשים ואובדן הצידוק המוסרי
הדורות הראשונים של הציונות מנותקת השורשים ניסו להישאר נטועים עמוק בארון הספרים היהודי. מנהיגים כדוד בן-גוריון וברל כצנלסון שאבו את הצידוק המוסרי לשיבת ציון מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית. אולם, ככל שחלפו השנים, הלך וגבר הניתוק. כשבוחרים מה רוצים ללקט ולקחת מתוך התורה, מתוך רצון ה', מסתבר שנשארים גם בלי מה שליקטו.
מניין הם ינהלו ויגיבו? מהם יינקו? השמאל הרדיקלי הפרוגרסיבי הציע להם תחליף: "פריים" של יהדות ופרוגרסיביות מנותקת. ציוני-חילוניים רבים אבדו את הביטחון העצמי הלאומי, ולא ידעו לאתגר את השכל הפרוגרסיבי הבינלאומי. ודאגתם לדמויות של ישראל בעיני האומות גברה על דאגתם לכבוד ולאמת של עמם.
כיום, חלק מהדור הנוכחי מבין שאפילו חיסול חמינאי, גדול הצוררים מאז היטלר – נעשה יום של אבל על הניצחון של ממשלת הרוב היהודי. והם אינם מתביישים לבטא זאת בפרהסיה בכל כלי התקשורת.
הרכבת של גאולת ישראל דוהרת. מוזמנים לעלות עליה, אל תישארו על הרציף
התקווה: הדור הבא והשיבה לזהות
למרות המשבר בשדרות האידיאולוגיות הוותיקות, העתיד הגאולי של עם ישראל הוא דווקא בהיר ומרוֹמָם. מפעל הציונות והיהדות צומח בקצב אדיר מהשטח, ובמיוחד מהדור הצעיר. אנו עדים לצמיחתו של דור חדש, משוחרר מהפחדים ומהמרד של הדורות הקודמים. דור זה מבין שהזהות, האמונה ואהבת השם מבטאות עומקי עומקים שהם כלל לא נחשפו אליהם. ואלו אינם ביטויים מאיימים, אלא שורשי חיינו.
יש כאן אמונה חדשה וגאה: בניגוד לדיכוטומיה הישנה של 'חילונים נגד יהדות', הדור הצעיר מאמץ מודל של זהות יהודית טבעית, שבה הלאומיות איננה סותרת את האמונה אלא משלימה אותה.
יש כאן רוח לחימה מתוך אמונה: בצה"ל ובחברה האזרחית ניכרת עלייה בנוכחותה של שפה אמונית. צעירים רבים מבינים שכדי להתמודד עם אתגרי הקיום במזרח התיכון, לא די בטכנולוגיה ובקדמה חומרית; נדרשת גם רוח איתנה השואבת את כוחה דווקא בחיבור לשורשים ולא בהתנערות מהם. זהו פלא גדול, המעיד על מאגרי תודעה עצומים שאולי עדיין לא נחשף אפילו מעט מהם.
הרכבת של גאולת ישראל דוהרת. מוזמנים לעלות עליה, אל תישארו על הרציף.
"וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם"
פורים שמח!
